את לוקחת את תיק היד
מנגבת את פנייך בתחושה של תשישות
ויוצאת מהבית
הזמן האבוד לא יחזור מעולם
את אומרת לעצמך בלי קול
ועולה על הכביש הראשי
יש אנשים שמתאהבים ברגע
זה כתוב בעיתונים
ואת מתחבאת בינתיים
מקשיבה לקולות
מביטה במראות
שום דבר לא מסודר כמו שצריך
כאילו היתה מלחמה
העיר היתה שקטה
ואת חוצה אותה
כשבלב מונח משהו יותר עמוק
את מלטפת את הפנים
אולי זה ערב אבוד
את לא יודעת
ננעלו השערים
וכול התשובות
כתובות בצורה לא ברורה
פעם אחר פעם
את עוד תנסי להרוויח זמן
השארת את הטלפון מנותק בבית
את האור כיבית
את זוכרת הכול
את לא מפחדת מהזיכרונות
עוצרת לפתע
יוצאת מהרכב
מביטה בשמיים
בחוסר ברירה
אולי תמצאי את עצמך
בדרך עכשיו
אולי לא תגלי לעולם
לאן את צריכה להגיע
ובכול פינה
מתחבא סוד
הכול נשאר
שלם או מפורק
ואת מחייכת חיוך עצוב
אנשים התאהבו
ורק את חיפשת מקום
להניח בו את הראש
אומרים שהזמן מכה
בלי לדעת במה
את נאבדת בהמון
פעם אחר פעם
את מחפשת סוף
אולי היא כבר מצאה את הסוף מאז, אני עדיין זוכר אותה.
השיר נכתב במרץ 2015
