פעם בשבוע, על כביש ארוך שמתחיל ביציאה מהבית ונגמר בנקודה רחוקה
נוסע שעה לכל כיוון
ברקע, צלילים נלחמים איתי בבדידות ובזמן
לרגע זה מרגיש כמו נסיעה אל מקום שלא קיים
עולה במדרגות, פעם לכאן ופעם לשם
זה תמיד אותה כורסא, מול אותן פנים
מספר מה שאני יכול וחושף הרבה פחות
אולי אין בי יותר מדי מה לגלות
מילדות ועד עכשיו
שתיקות ארוכות מתחילות
עד שזה נשבר
הכל מנותק, מתבלבל במילים בלי כוונה
אם הייתי יכול, אולי לא הייתי מתחיל
סופר שעות, מביט על השעון
שום דבר לא ברור לגמרי
גם לא הזיכרונות שנפלטים אל החדר המנותק
מילדות ועד עכשיו
הכל מת, הכל מת, הכל מת
ומתעורר לחיים במבט אחד
אינספור משפטים מחפשים מסגרת, תופסים מקום של אף אחד
הייתי רוצה להשאיר סימן
לחזור אל הנקודה שם הכל התחיל
לדעת לאן זה יוביל
ולהשאיר לעצמי סימנים אחרים
משלם וחוזר בכביש אחד ארוך
מנקודה לא ברורה עד הבית
בדרך חושב מה היה ושוכח הכל
מה שאפשר לקחת, כבר לקחתי, מכאן הכל שלי
פעם בשבוע, נוסע לדבר על הכל, חוזר ולא זוכר כלום.
השיר נכתב בדצמבר 2019
