מלח בשירה (סיפור הים והילד)

סירה במעגן

סירה במעגן

 

למה אבא שלי לא משורר או סופר, למה הוא לא שופט או היסטוריון
למה הוא חייב להיות מלח?
כשהייתי קטן, הייתי הולך איתו מדי פעם להפליג.
אני לא זוכר איך קראו לספינה שלו אז,
אינני זוכר איך קוראים לספינה בה הוא שט היום.
ואולי אין לה שם, לכן קשה לו לחזור הביתה.
הוא מלח.
כזה ששט כול היום בים הפתוח
כשהוא חוזר מהפלגות הוא עובר דרך כל הזונות
והן מציעות לו את גופן במחיר מוזל אבל הוא,
הוא לא היה בבית כבר שבועיים והוא מעדיף לחזור הביתה.
אז אני יכול להביט בו ולראות את מי שאני זוכר
והוא? הוא שותק, את השאלות הוא משאיר לרגע שלא יהיו לי תשובות
ואת שאר הדברים הוא אומר , כדרך אגב.
בכל פעם שהוא חוזר, הוא שואל אותי מתי אבוא איתו שוב לים
אבל הים כבר לא שלי, הים הוא שלו והוא שייך לים
מתוכי הוא רק פרטים וחלקים שהים לא רוצה לעצמו
גם בלילות הוא יוצא להפליג, ואני מביט מהחלון על המפרץ
הכול טמון אי שם והפסקתי לחפש מזמן
אולי ירד אל הזונות, אולי הלך להשתכר בפאב של המלחים
כל פעם הוא חוזר עם גוף אחר, שמן, עייף, יד שבורה, עגיל באוזן
ולי הכול חדש כמו מוכר לי, והוא עדיין חושב שאני אחוז התרגשות בגלל זה
ולפעמים הוא חוזר ונוח לי לשתוק שהוא שותק, ואז הוא אומר להתראות
ואנחנו נפגשים כעבור שבוע או יותר, שוב ליום והיום הזה לא מסומן בלוח השנה
ועל ידיו הוא משאיר טלפון מספר שלא ישכח, כמה כבר אפשר לשכוח
אני זוכר את הפגישה האחרונה שלנו, היו לו שעתיים הפסקה בין חיפה לסיציליה
נפגשנו בבית, הוא כדרך אגב ואני ממש לא במקרה
אכלנו צהריים שהוא קנה, למרות שאני מזמן קניתי לי ארוחה זולה
הוא שתק, לסיפורי הים יש זמן משלהם
שוב פעם ראיתי עגיל חדש על אוזן מחוררת ועל ידו קעקוע של חול ובתולת הים שוכבת עליו
אולי היא אחת מהזונות , ואני הכרתי רק את דינה הג'ינג'ית שהיתה פה פעם
והוא עם האוכל ואני עם החיפוש אחרי עור חדש בו
לוגם עוד קצת מהכוס שלו ואני אחריו, וכאילו רוצה לנצח גם מצליח לסיים לפניו
ואז כדי לשבור את השתיקה ולעבור את הרגע, הוא אומר
מתי נראה אותך בים? תבלה איתי עוד קצת , אלמד אותך הכל על הים
ואני שיודע על הים כל מה שאני צריך לדעת, לא יודע איך לומר לו, אז אני רק לוחש
אני לא רוצה להיות מלח, אני אהיה סופר או משורר, ועיניי נוחתות עליו והוא
הוא כבר יצא להפלגה הבאה

Please follow and like us: