בערב, כשאנחנו צונחים לאט
את אומרת את כל מה שאת יכולה
אני חושב על כל המקומות שלא היינו בהם
יוסטון, אריזונה, ניו אורלינס ועוד הרבה מזה
את מחבקת אותי ומבקשת
לא לאבד את מה שאת מרגישה
מפחדת לשכוח את מה שאני
ואני נבלע בתוך התחושה שלך
לעיתים זה מרגיש כמו לאבד את עצמנו
לא יוצאים לדרכים, לא חוזרים באותו שביל
והנה אנחנו צוללים בלי להרגיש מגע של קרקעית
זה הכי קרוב לתחושת האבדון
את שומרת על עצמך מרפיסות
אז נאחזת בי חזק , כמו חושבת שאני מספיק
אומרת לי, שאת מפחדת לשכוח את התחושה
אבל אצלי זה מתחבר ומתנתק ברגע
לא, לא היינו ביוסטון, אריזונה, ניו אורלינס
והרבה יותר מכל זה
את מפחדת לשכוח ויש כאן פיתיון
אם נלמד אותו, נדע לחלוף על פניו
את מחבקת אותי ומבקשת
לא לאבד את מה שאת מרגישה
מפחדת לשכוח את מה שאני
ואני נבלע בתוך התחושה שלך
וככה פתאום, קצת אחרי סיום החדשות, את אומרת לי, שאת מפחדת לאבד את התחושה, לשכוח אותנו.
השיר נכתב בנובמבר 2013
