משאירה את המילים על השולחן ויוצאת מהחדר
בשתיקה פשוטה מבקשת ממני
לאסוף אחרייך משפטים ריקים
אני מביט מהחלון, לא רואה מונית מחכה לך ואין שם אף אחד שיפתח בשבילך את הדלת
התאהבנו באמת, הכוכבים נפלו עלינו מן השמיים כמו טיפות ביום סגריר
עד שלא הבנו מה קרה
כבר נשארנו חסרי אונים בדרכים
וחזרנו בשביל להתכנס בתוך עצמנו
את משאירה אחרייך את המילים
אני לא אפתח את הדלת, לא אצעק אלייך
גם לא אספר לך על שירים שנכתבים בלילות
רגע לפני שנרדמים, והמילים מאיימות להישכח
קולות של כלבים לא יהדהדו אלינו מתוך החשכה
ואני לא אחכה לך שם עם מבט מוטרד
לא, אני לא אשחק עם המפתחות עד שתגיע השעה
המילים יישארו מאחורייך, ואני אשאר בפנים
כל השירים שכתבו אחרים מתו מזמן
לא בטוח כמה זה נכון לחזור אליהם
אולי ביקשתי קצת יותר מדי
אולי כל הזמן הזה את ידעת את האמת
משאירה את המילים על השולחן
ויוצאת מהחדר
מבקשת שאאסוף משפטים ריקים שנופלים ממך
מביט מהחלון, אין שם אף אחד, רק צל של אישה הולכת וגבר מביט מאחור
כמו במקרה של פרידה, אין לנו בשביל מי ובשביל מה.
השיר נכתב במרץ 2015
