אלה ימים חמים. אוגוסט וחם מאוד. יושב רוב היום בבית עם המזגן, בבוקר אני יוצא מדי פעם לריצה, מזיע בטירוף וחוזר הביתה לארטיק קר ומקלחת. אין לי מטרות ויעדים, אני רץ בקצבים איטיים, מרחקים לא קבועים, כמה שאפשר, לא פעם אני מוותר על אימון. אין יעדים, אין מטרות, לא צריך ללכת עד הקצה ואין סיבה לעבוד קשה מדי.
אין לי מטרות ויעדים, כי השנה הקרובה הולכת להיות שונה, משהו גדול הולך לקרות, כמו שנאמר בשיר, משהו בחיי עומד להשתנות. אני יודע שדברים ישתנו, אז אני לא מתכנן תוכניות לטווח הרחוק. הפחד והתרגשות מתגוששים בפנים, טוב שכך אני מניח, זה משאיר אותי ער, חד, גורם לי לשאול שאלות ולחשוב על כל דבר. זה מעביר לי את הזמן בציפייה. כל יום, כל רגע, עד אז ואחריו, יהיה מיוחד. אז עכשיו לומד לשחרר, בשביל להגיע מוכן. כשזה יקרה, רוצה להגיע לוח ריק ולהיות מלא.
Please follow and like us:
