חלק ראשון
בכת של מטורפים , אלוהים לובש מדים.
לשם אני לא ממש מתאים.
ספרים ונשק, אקדח יורים. אש.
צווים ופקודות, מי מוכן לוותר על השפיות שלו?
חירות מוגבלת בגדרות
אלוהים ועוד אלוהים, אין אלוהים רק עשן סיגריה
מה שאני מרגיש , אי אפשר לכתוב יותר , לא על אבנים גם לא בשבועות.
הטירוף אוחז בי מבפנים , אני מפנה מקום לי ולאלוהים ,
כל אחד שומר מקום לטיפשות שתבוא בבוא העת,
לזה אני לא מתאים
על מה היתה התהילה, ועל מה קשרנו עצמנו בכך ,
אין כבר סימני חיים, כת מטורפים מלאה סירחון שיכרות
לא , אני פוחד להודות, להיות שפוי זה קרוב מאוד להתחלה
אבל עכשיו זה כבר הסוף, ואין לי על מה לכתוב את זה
כת מטורפים אחוזי אגו וצבועי מרות, השתקפותם נותנת עוד מקום של חסד לאומללות
מי ירה ראשון, הוא זה שיזכה בכל הכבוד
פעם הייתי שפוי עכשיו אני שם, לא ממש מתאים לשם.
סימני הקרב שוב נולדים
אלוהים לובש מדים
משאיר מאחוריו גדוד של מיואשים
רק גדרות מפרידות בין החירות להשתעבדות
ובפנים נפרד יותר
אוהלים בגשם, בוץ על הפנים,
צעקה שחודרת בתוך אוויר מרוקן ממציאות
מי הראשון , מי האחרון? לא זוכר אותי רץ בתוך החלום
מעילים ישנים, חול יבש, תפס מנוחה מתחת לרגליים כואבות
כמה שיכרון ישכיח את זה? כמה טירוף עוד יאחז בזרות?
כמה אלוהים עוד יש, האם הם אמיתיים? לא יודע, לא זוכר, לא ממש שייך לשם
חלק שני
לא זוכר איך איבדתי אותך, לא יודע אם זה היה מיקרי
לפתע הכל השתחרר, כמו מתוך קרוסלה ישנה
ולפעמים בלילה, אני קם מזיע, אולי היית שם.
בחלומי חרוט רק רגע הסוף
כאילו אומרים לי, תבוא או לא
זה היה מקרי? אני שואל בשתיקה
אם תעני, אדע שאת כאן
אל תחפשי רגע לצחוק או לבכות, כבר מכרנו את כל הרגעים האלה
לא זוכר לאן הלכת, לא חיפשתי בשום מקום, אולי ההיית כאן
רק בחלומי את מופיעה, בלי עילום שם, עם פנים כמו ראי
לא זוכר לאן הכל נעלם, זה היה שם
אולי סתם צחקתי, זה היה מקרי, אולי לא
לא זוכר איך איבדתי אותך
בחלומי אין שום קרוסלה שנעה, יש רק מישהו שקורא לי אליו ואומר בקול
תחפש אחריה, יכול להיות שהיא פה, או שאתה שם והיא עוד שם
ואני לא זוכר איך איבדתי אותך
בתוך זמן מלא רעשים, מוצא בך נחמה, זה היה היום או אז
כמה אפשר לרוץ? זה היה מקרי או שלא
עוד כאן כמו קרוסלה ישנה
אין שום אבק, רק פנס שמאיר על זמן
