משפט אחד
עציצים תלויים על הקיר
כל מה שאמרתי לך, יכול להסתכם במשפט אחד
לפעמים אני יכול לך אותו על דף לבן, בלי שיתלכלך
סימני הדרכים מסגירים שתיקה קודרת,
ביני לבינך, בינך לשאר העולם
זו נסיעה ארוכה על הזיכרונות, פנים ושמות של אנשים
שכל המחבר ביניהם נעלם מזמן
לאן נלך כשיגמרו כל המקומות,
כמה נספור כשלא יהיה עוד זמן?
כל מה שאמרתי כבר לא קיים, גם האהבה סיימה את תפקידה
בהיסטוריה, לא היתה מלחמה שיכולנו לה
כמה פנים את תזכרי, כמה שמות אני אחלום בלילה
ובזיכרון שלי, מסדרון בית חולים ואני הילד שזועק לעזרה
כמוני היו הרבה, שונים ממני עוד יותר
מכונת כתיבה , אני לא מסוגל לכתוב שוב את עצמי
אנשים מעדיפים לשתוק, חלומות בוחרים להתרסק
את מדליקה סיגריה ובוהה כבר שעות
במשפט אחד שכתבתי לך על דף לבן
מה שנגמר בינינו, יסתיים במיטה או ברחוב
הם יראו, הם ידעו, ומישהו משנינו יעדיף לשכוח
סימני המחלה לא נראים, לא עלי , לא עלייך
בזיכרון שלך היה לך טוב, אבל אני זוכר שבכית
כמה משפטים עוד אוכל לכתוב לך? מעבר לדף לא יישארו יותר סימני קפה
לא שלי, לא שלך
ברגע של מבוכה, אציע לך להסתכל על הכוכבים
הם רוקדים, כמוני וכמוך, שניים שניים ומעבר אליהם, רק חשיכה
את מסתכלת ולא מבינה, אם מזיכרונות אנחנו חיים, ממה נמות?
את לא שואלת אותי, ואני לא עונה
חוסך את המשפטים לדף הלבן
כמה אנחנו מפסידים, כמה אנחנו צריכים לנצח ,
בין הארוחות לשתיקות, את שואלת אם יישאר לנו עוד זמן
ואני לא זוכר מאיזה סרט יצאנו בשביל להיכנס לשני
הצגת חצות, בין כל המסובכים שהתחתנו או התאבדו
מה לנו נותר לעשות?
נוסע רחוק על אותו כביש, את איתי אבל רחוקה
מרוב שתיקות, שכחנו את המשפטים
אני לא נזכר בהם רק בחברים שהיו לנו
מי שלי, מי שלך,
אין תרופות לזיכרון עכשיו
מסיים הכל במשפט אחד
כמו מלחמה, כמו זיכרון, כמו ספר מחזור ישן
משפט אחד בלי נקודה בסוף
