כשהאור נכבה והחלומות לא נכנסים לחדר
אני יוצא למסע מעורפל
בתוך מערבולת של זיכרונות
דוהר אל תוך קירות ישנים
לא מוכן להימלט, אין לי איך לשכוח
אני מתגעגע לסימנים הכחולים שציירתי על עצמי
פצעים מדומיינים
תחושת כאב אמיתית
שיוצאות מתוכי ונשכבות על הרצפה
לא מוכנות להיפלט החוצה
אני מתגעגע לכאב שהחריב אותי
למה שעזר לי לקום ולצאת אל החיים
הוא לעולם לא ידע
כמה אמיתי זה היה
כמה רחוק אני עכשיו
כשנכבה האור
אני נכנס למכונית
על כביש חשוך עם מוזיקת רקע קשה
לא מרגיש קשוח
לא מרגיש יותר חזק
על הפנים יש סימנים של דם
הכל דמיוני
רק החיוך עכשיו מנסה להיות אמיתי
ילד טוב בלי צל
ילד בלי כנפיים
והוא שלי, הוא אני
בחשכה יש שם חלום שמחכה להיפתר
בחוץ ברחוב, יש מציאות שמבקשת להתגשם
אני מתגעגע לכאב הזה, לצער הנפלא, לדם הדמיוני
אך בפנים אני יודע, זה כבר לא יחזור, לא עכשיו
לפעמים אני מוצא את עצמי מתגעגע לכאב ולעצב
אני מבין שעברתי שלב אך לפעמים אני רוצה את הזעם שפעם היה בתוכי ואיננו.
השיר נכתב בינואר 2016
