את לובשת מעיל שחור ארוך
מניח צעיף על עורפך
ושנינו יוצאים אל הרחוב
אנשים נעים מהר
כמו בסרט אקשן
רק שנינו עוצרים להביט
בתים גדולים
חנויות נעולות
פעם היתה כאן עיר היום נשארו רק שלטי פרסומות
את נשענת עלי
ושנינו הולכים
כמו שניים שסופרים צעדים
מפחדים להאיץ
מפחדים להיאבד
כמו נשארים במקום
את לא מספרת לי איך היה בעבודה
אני לא מזכיר לך לשלם את החשבונות
הגשם מטפטף לאט, שלוליות בצידי הכביש
שתי מכוניות חולפות בפתאומיות
אם היתה לנו תקווה היינו עוצרים אותן
מבקשים טרמפ ונוסעים רחוק מכאן
את עוצרת מול חלון ראווה לבגדי נשים
פעם היית קונה הכל
היום זה לא מנחם אותך
ילדות שנראות כמוך, יש להן את כל העתיד לפניהן
רק את יודעת, מה נשאר לך
נעמד מתחת לגגון ומדליק סיגריה
שום מהפכה לא תתחיל מאיתנו
את מבקשת לחזור הביתה
ושוב בצעדים איטיים, אנחנו סופרים כל צעד
בלילה, לפני שנירדם
את תשאלי,
מתי נעזוב את העיר
רוצה לרדת או רוצה לקפוץ, מחפש תחנות יציאה.
השיר נכתב בפברואר 2017
