סרט כחול ישן, אותו אני לא יכול לראות יותר
זקן, תשוש ראיתי כבר את כל העולם מה עוד איש זקן יכול לראות?
מעבר לזגוגיות המשקפיים, הכל נראה עכור ועוין
זקנתי עם שתיקתי , זקנתי עם הרעש סביב
אותו רעש שמעיר אותי לפני שאני נרדם
נרדם, בן אדם בגיל 77, כבר לא נרדם
אין לו על מה לחלום, מתי יספיק להגשים את חלומותיו
הוא מפחד, לא מהמוות, אלא מהחיים, אלה שהוא חיי כל חייו
ובטלוויזיה , סרטים כחולים , הם מציגים אותם בשעות מאוחרות
מפחדים שהילדים יראו וילמדו
טיפשים, טיפשים
גם ממני פחדו פעם
פחדו שאראה סרטים כאלה
אנחנו ראינו למרות הכל
בבתי קולנוע, התפלחנו אליהם דרך הזכוכית השבורה של השירותים
לפעמים חשבנו שאנחנו יכולים ללמד את ההורים שלנו איך לעשות את זה
איך להביא אותנו לעולם
אבל היום הסרטים כבר לא בשחור לבן כמו אז,
היום הסרטים מיד שטן נעשים
ובכל זאת מנסה לראות, לא יכול
מזמן כבר לא עומד לי, מזמן את עבודתו שכח לעשות
מחכה אולי שאתפגר, ויחפש לו נשמה אחרת להיכנס אליה
להיות בתוכה, לחרוץ דינה לתשוקות זמניות
לא יוצא מהבית, יש בקרים שאני לא יוצא גם מהחדר
מה יש לי לחפש עוד בעולם הזה? מזמן קבעו שלא לי הוא נועד
מזמן כל המומחים והוגי הדעות קבעו, שיצור בן 77 הוא זר, חייזר
לא חוגג ימי הולדת, לא מצפה לשום דבר בכיליון עיניים, אפילו כבר לא בוכה
על מה יש לבכות? בגיל כזה, ברור שהכול יכול להיות, בגיל כזה זה ברור
שום דבר מיוחד לא ישנה את דרך החיים, את הטבע או את המציאות
נאבד הקשר למציאות
אני חי על זמן שאול, גופי ומוחי יצר מציאות שהכניסה אליה מוגבלת
רק לאנשים שראו הכול ויכלו להאמין בכול
נאבדה כל התמימות
בגיל כזה, הגוף רוצה בדיוק מה שהמוח רוצה, והמוח יודע מה הגוף והנפש יכולים לסבול
חיי הבועה האלה לא באים עם כרטיס אזהרה, גם לא עם תשוקות ורומנטיקה
זה נהיה מסובך
כל הזקנים האלה שהתאהבו בבועה שלהם, לא יודעים שהרומנטיקה
היא לא תחליף לכאב
הם גם לא יודעים שהתשוקות מתחלפות עם השנים ומתחדשות עם הזמן
מי שחי על תשוקה שפג זמנה, ימצא את עצמו מול סרט כחול בלי זין פעיל
כל יום אני מחזיק מעמד לזמן מוגבל
בגיל 77 המחשבה כבר לא צועדת שני צעדים קדימה
לפחות לא אצלי
רק הזיכרונות לא מוגבלים ,מהם אני חי, שותה כל מה שאני זוכר ,
אוכל כמו שאני זוכר, משתין כמו שאני זוכר, בקושי אבל יוצא
הרי איש לא מצפה שמחשבות אדם זקן יצרו דבר חדש ויקר ערך,
כמו היכולת לדעת לשתות ולהשתין בצורה נכונה
מחשבות אדם זקן כבר לא יוצרות דבר, רק מוחקות פעולות ורצונות שפעם היו פעילים
אדן זקוף מה כבר הוא לא ראה
אדם זקן, תשוש ועייף, איננו זוכר איך זה לא להיות עייף
אז בין עייפות לעייפות, אינני יודע מה אני מרגיש
אולי זה הסוף הקרב, למלחמה אני יוצא עייף
שוכב לנוח
מדליק טלוויזיה ורואה סרט כחול, הוא עושה אותי זקן
מה אדם זקן, מה כבר יש לו לראות?
המראה מזמן לא שיקרה לו ועשתה אותו אדון לעצמו
הילדות היא רחוקה, היתה עוד לפני הבריאה, או אחרי המלחמה הארורה
לא רוצה לחזור עליה,
עכשיו היא מחכה שמישהו יאסוף אותה, היא לא שייכת לאיש זקן
אדם זקן, ראיתי הכל גם אותו
יושב במיטה, אולי חולה, בטח עייף, שיערו שקוף ופרוע
בגדים ישנים על גוף רזה, רגליו קרות, יכול להיות חולה
אז מה עוד יש לו לעשות? רק לחכות שפעם אחת נוספת זה יקרה גם לו
צופה בסרטים כחולים, מגשש בתוך מכנסיו, מרגיש והוא לא שם
לא מתחשב בו
אדם זקן, מה יש לו בחייו?
