אני עוזב עכשיו את העיר
מתחבא מאחורי תמונות שחור לבן
מזוודה אחת קטנה
אני תמיד מחפש פינה חשוכה
להביט על האנשים
לזהות את הפנים
לראות את ההבטחות חולפות
אנשים מאבדים את עצמם בתוך חדרים קטנים
בחיים בשניים
אני עוזב את העיר
ומחכה להזמנה לסיבוב הבא
תמונות עולות בתוך הראש שלי
מביט מן הצד על חיים של אחרים
צעקות, כעס ומשהו לא ברור
שמתפרק כול פעם יותר ויותר
מאבד מן הצורה
והעיר נראית לי כמו מחכה לסערה
לאסון הבא
גשם מתחיל לאט לאט
ואני עומד בפינה
שומע את תקתוק השעון ברקע
מתקרב לסוף
זה כמו הקץ
עוד רגע הכול יתפזר לאט לאט במקום
והרוח תישא הכול רחוק
כמו לא היה כאן מעולם
כן, זה כבר הסוף
מעולם זה לא נשכח ממני.
השיר נכתב בנובמבר 2014
Please follow and like us:
