אתה עוצם את העיניים ומנסה
אולי כשתפקח אותן, תמצא את עצמך במקום אחר
מציאות שונה, עולם יפה
מי שצוחק בקול רם
לא מבקש את הילד שבך
לא מושיט לך יד לחצות את הכביש, אתה יכול ללכת לבד
עיניים עצובות, מקריח אבל לאט
הנה אתה נכנס לגיל שלך
הבטחת שזה לא יקרה לך
חתמת על חוזים עם עצמך
כתבת מאמרים נוטפי דם וזיעה
אבל אתה כאןֿ, לאט לאט, נושם ודורש, חורש ומתנצל
אורות וקסמים
יש אנשים במקום הזה שמכירים את השביל
אל תנסה לברוח מהם, אל תנסה להסתתר
עוצם עיניים ומקווה
אולי השפנים לא נכנסו לכובע יותר
אין מי שמכיר אותך יותר מהכאב הזה
במקום אחר, בזמן ישן
לפני שהכל נרגע
היה מי שליטף אותך בלי מגע
אתה כבר לא ילד
אתה כבר בגיל שלך, אז תצחק או תספר סיפור חדש
מה נשאר לך?
עוד יום, עוד שעה
בסוף זה ייתקל בך
באמצע הדרך או בתחילתה
כנראה שמישהו לקח את הסיבוב הזה חזק בכוונה
אל תנסה למצוא סיבה
למילים אין להן בסיס, אין גג ולא קירות תומכים
עייפות החומר
עייפות הזמן
תלחם או תיכנע, זו הצרחה הנכונה
עייפות החומר, דברים שקוראים כל הזמן ושוחקים את מה שנשאר. הנה אנחנו כבר בני ארבעים, כל מה שנשאר לנו זה להילחם או להיכנע.
השיר נכתב בינואר 2019.
