ענפים שבורים
ענפים על רקע של שמיים
חלק ראשון
היא לא שייכת לאף אחד
משקיפה על העיר, מחפשת מה שאף אחת לא מצאה
בתוך עצמה היא לא נרגעת, זה גורם לה לבכות
מדליקה סיגריה, משוטטת בין ענפי העצים שנשברו
עוד רגע ועוד שנייה
היא לא יכולה לדבר
זוכרת מילים בראש, שהכאב לא ייעלם סתם כך
אולי פשוט מתקשה לקבל, זה הרגע שיחלוף עוד פעמים רבות
מנסה לא לטעות, יודעת זה שייך רק לה
ומה אם מישהו ינסה לדחוף אותה?
בתוך השתיקה, מגיעה עד הקצה,
בסוף זה יישבר והיא תיפול
לא מחפשת מקום מסתור,
לא נכנסה לתוך עצמה בשביל להתחבא
אבל מי יאמין לה? היא לא שייכת לאף אחד
מסביב לה הכל שקט,
יכולה לספור את המילים שהיא שופכת על עצמה
אין צעצוע, אין בובה
כלבים לא היו כאן, הם נושכים כולם
מי נכנס לתוכה?
כמו חץ למטרה, עוד חור נפער בשמיכה החומה
"אני לא הייתי הראשונה"
היא מסוגלת להבין את זה
עכשיו משפטים קצרים בלי משמעות , בלי תחושה
מחשבות מטפטפות על אבנים קרות, מי ייתן לה לזוז לבד
שומעת צלילים, מגיעים אליה מקירות רחוקים
עוד קול נשמע מתוכה, מבט מדמיין את עצמו זז
היא יודעת לקבל את קור פנייה, את שתיקתה
היא לא שייכת לאף אחד
הנעליים שלה רטובות, הענפים השבורים מורידים טיפות גשם
אצלה זה סיפור ידוע מראש אבל היא לא יודעת לאן ללכת
בתוך שלוליות מלוכלכות , מחפשת את החיה שתיתן לה לצאת מתוכה
כמה זמן יעבור עד שהיא תלמד, היא לא שייכת לאף אחד
על פני צבעים מתחלפים, ועכשיו היא שחורה או לבנה
כמה ירוקים יכולים להיות הענפים השבורים?
חלק שני
ערבי קטן, איך הוא נכנס לתוכה
איך היא מרשה לו?
היא בכלל לא שייכת לכאן, היא מעבר לגבול
אולי היא נהנית מזה
אולי אין לה ברירה
אותה לא לימדו לדבר
רק העיניים מגיבות מהר לכל תנועה, לכל מבט
מתייחסת אליו כאילו היא אימו
והוא איבד את אימו באותה מלחמת קודש מספר 5002
ערבי קטן , לא בוכה על מר גורלו
היא לא בוכה בשבילו
הרי גורל הוריה הוכרע על ידי אותם אנשים
שם מעבר לגבול ,
הגבול ככה היא קוראת לו
הוא מביט בה, בעיניים עייפות, גם בעיניים עצומות יראה אותה
מנשק את ציפורניה, אלו שחונכו לשרוט אותו
את פייה הוא מלטף, כמו ילד שמלטף את איזור המכה
אוחז בגופה, אולי בכוח, אולי בהנאה
והיא? ערבי קטן כזה שאיש לא אוהב, אותו היא דווקא אוהבת
את פצעיו היא תחבוש, את שיערו תחזיק כאילו הוא שלה
לפעמים עיניהם ייפגשו, לפעמים יחזיקו ידיים גם במרחב
הוא ייכנס לתוכה, והיא תתהה
האם הוא מרגל שבא לגלות מה יש בגוף אישה יהודייה?
התשוקה בוערת בו , עוטף את אצבעותיה בפיו
היא לא מגיבה
לחבריה היהודיים היא תספר בהנאה
איך הצליחה לשמור אותו אצלה
הוא לא ידבר אליה, גם לא יצטט לה מספרים שספק אם קראה
אותו לא לימדו רומנטיקה מהי
והיא רוצה להיות המאהבת, האימא, לא המורה
בלי רגשות אשם
היא תיקח אותו למקומות אליהם נשים בנות עמו
לא יכולות להגיע או להיכנס
ובכל רגע של בדידות, ויש הרבה כאלה
הוא ייאחז בה, ספק בהנאה, ספק בכוח
ברגע של בדידות מצידה היא תזכור, הוא חייב ללכת
זה לא שייך לו, ככה לימדו אותה
היא תצטרך להיות המורה ולהעביר לו את השיעור הזה
לפעמים היא תגניב מבט לעבר הקטן שלו
לראות אם הוא אמיתי , אנושי
אולי היא תבקש ממנו לדבר איתה, לה אמרו שהוא לא יכול
ערבי קטן, ערבי מסכן
הוא לא יודע אם ממש מותר לו, אבל אולי יישאר כאן,
אולי בשבילה הוא יהיה אורח
לכל החיים
עכשיו היא צוחקת, עכשיו הוא בתוכה
ערבי קטן
כמה מסכן , זה מה שהיא מרגישה , בכל נגיעה
אולי עושה את זה בכוח, היא לא מפחדת
התרגלה לריח הזיעה, למגע ולשיער שעל גופו
אפילו לחיוך של הילד התמים , המסכן, הערבי שלו
הערבי שנולד מאבנים וענפים שבורים
והוא? התרגל כבר לכבוש אותה
לכיבושים מתרגלים מהר
גם לזיעה וגם לריח
אפילו להרגלים הקטנים
חלק שלישי
כל המילים שכתבתי לך התבזבזו
הייתי צריך ליצור דבר חדש, כזה שתרצי לאחוז בו
לפעמים אני הולך אחרייך, כמו מבקש לפענח אותך
בסוף היום, מתייק דו"ח עלייך
את תמיד יוצאת בו יותר טובה מאשר במציאות
אולי זה בגלל שאני לא מכיר אותך בשום דרך אחרת
אולי את מנסה להשתנות
לפעמים אני רוצה לעזוב
להשאיר את החדר איתך
ואת כמו קוראת אותי,
בלי לחשוף מילים, עוזבת הכל
אני משמיט פרטים על כאב ופחד
כאן טמונים כל ההסברים
לא יכול לצייר אותך יותר, נשאר רק אוויר
את מרגישה שזה פועל לרעתי
אז יוצרת פנטזיה משומשת, שאחרים זרקו
ואני זרקתי גם, עד שחייכת חיוך מושלם
לאן הפשטות הזאת נעלמה?
אין לי למה להשוות
תליתי תמונה שלך על הארון הישן, הוספתי צבעים וסימנתי קווים
ככה אני רואה אותך, גם אחרי שאני מתעייף
גם אני דוהה, איך את רואה אותי?
את שמך לא זכרתי, מה יקרה לי אם תעזבי
הרי הלילה בא עוד מעט, וזו יכולה להיות כל אחת
כל כך הרבה מילים התכוונתי לך, כולן התבזבזו
אני צריך גם לדאוג לעצמי
זו יכולה להיות כל אחת
ציור של רקע עם ענפים שבורים
פה קרוע, מילים משויפות
רק הקווים נשארו דומים
בחיוך בכתמים, בעירום מופשט
במשמעות זרה, בדיו רך
אני מודה זו יכולה להיות כל אחת
את יכולה להודות בכך
