זה רק עוד רגע שאני מתחרט, רק עוד רגע שאני מתייאש ושוב הוא חולף
אולי את גורמת לי להישאר בתוך עצמי, בתוך כל התסבוכים
והנה שוב הרגע חולף, שוב את שותקת למה את מחכה
לרגע שיישאר כאן, ואף אחד לא עוזב, לא, אני לא עוזב אותך
לא עכשיו, לא אף פעם, לא אותך
מציץ אלייך, לא יודע, מה אני מחפש, אולי אותך
אולי את מה שזרקת מתוכי
בחוץ הכל חשוך, זה נשאר מאתמול, גם אנחנו נשארנו
ואולי רק אני נשארתי ואת שקטה כל כך
לא מנסה לזכור למה, רק מנסה לומר לך
שאין לי שום סיבה להיות שקטה
ואולי נשארו בחנויות פירות ישנים מהחורף שעבר,
אולי ניקח לעצמנו כמה למסע, אולי
כל אחד שומר לעצמו פתח מילוט, תנסי גם את
נזכר איך לצבעים היו כללים, ואיך הם מתקשרים למחשבות
אבל מה את חושבת? משאירה לעצמך, רק אותך, רק אותך
אולי בסוף, הכל יהיה יותר קל
בתוך מסגרת , נשאר רק קיר לבן
בלי אבק, בלי סימני מאבק, אין דם , אין פצעים
בתוך עצמי, משהו נסגר, רק הסכין מתחברת למקום
ואני מרגיש משותק, אולי תיקח ממך את הסכין
מתרחק עוד צעד ממך, זו אשמתי ואולי לא
תראי כמה רחוק החוף מן הים, רק אנחנו מפרידים ביניהם
נוסעים עוד רגע, את שותקת לאן את רוצה להגיע ככה
נאבק איתך, על כל פיסת כביש ריקה
רק שתדעי, שכלבים לא עפים מעלינו, ואין שום מקום בו אפשר לזרוק הכל
מתחבר לאט, העצב שלך עם העצלנות שלי
אולי נגיע רחוק במסע שלנו
תביטי איך הזמן מתקשה, ואת מתקשחת איתו
משאיר לך סימנים במקום בו לא ההיית
ואולי זה מה שנשאר מאיתנו
ואולי לא
הדפים נערמים בערימה, אני מחייך, צחקתי גם
בואי נעשה ילד
אנחנו נמציא אותו, מי ימציא אותנו
