את מסדרת את המיטה לקראת שינה
אני מביט מהמרפסת
על ילדים שרוקדים בלי צלילים בגינה
תמונות שכאלה מיד מעלות זיכרונות
אני מנסה לחמוק מהם
כמו לוליין שבורח מסכינים
אני לא אומר לך כלום
ימים שלמים אנחנו מעבירים בשתיקות
לעיתים המבט הזה
הוא כל מה שיש לנו בשביל להוכיח לעצמנו
שאנחנו עדיין כאן
הרדיו דולק, דיווחים ראשונים על נעדרים
אני כבר לא סופר
לילות בלי שינה
ימים ארוכים
אבל פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים
מתחבקים חזק
אחר כך הולכים לישון
בבוקר קמים אותו הדבר
את מלטפת את פניי כשאני ישן
הזיפים מתעמרים בך
את לא נלחמת בהם יותר
אני מתעורר ומוצא אותך מביטה בי
בלי שאלות
רק עשן מסתלסל מהסיגריה שהדלקת
מעבירה לי אותה ואומרת
תראה, פעם בשנה אנחנו עוד אוהבים
אני כבר לא סופר
את הימים האבודים
לכל מקום שנגיע, תמיד הרי נשאיר משהו לא גמור
אז עכשיו את קוראת לי
ואני בא
מביט בך, זוהרת מחדש
מחר בבוקר, כשכל התהילה תיגמר
שוב נחזור אל אותם כתמים
השתיקות המוכרות, והימים הארוכים
אני אעלה זיכרונות בלי לומר לך מילה
פעם בשנה הרי אנחנו עוד אוהבים
עכשיו נחכה עד הפעם הבאה
השיר מנסה לתאר תחושה של שגרה שנשברת מעת לעת וכאן פעם בשנה.
השיר נכתב במרץ 2014
