אני יכול לצחוק עד מחר, ואחר כך ליפול
זה הסיפור להיות גיבור עד קצה המעגל סביבו אני נע
מנסה לחפש מקום לאבד את הזיכרונות, להתחיל מחדש, מתי אני אוכל לספור את הזמן מחדש
נעצר על הגבול בין הטוב לרע ורוצה רק לדעת מה את חושבת עליו
מה את מספרי אחרי שאת עוזבת אותי, מה שאת מרגישה כשאת רואה אותי
מתוך בנאליות , אני לא יכול למצוא דרך לכנות שלך
מחוגי הזמן תלויים על עשן, ביני לבינך אין שום סימן חדש
איבדנו עוד רגע בשאלות, חזרנו אחורה לקבל תשובות
נשארנו יתומים במבול ההשראה הסתמי
עוצר ונופל, זה הגיבור שלא ניצח שום מלחמה
על גב הסוס, איפול שוב
נמס מכל השיגעונות, ואת בטח מרגישה, מה את מרגישה?
עוצר מול הבית שלך, חוזר חזרה, סיבוב שני של מאבק
מספרים רצים על מסך ישן, שניים חמש אחד
מי ספר את הזמן נכון?
מי הלך על הכביש שהוביל אותנו לשום מקום?
כשאת נוגעת בפניי מה את מרגישה, כשאת שמה את ידך על הצלקות שבי , האם את מפחדת
עוצר את עצמי ונופל,
לא יכול לאהוב בלי להאמין
לא יכול לשקר בלי שארגיש טוב יותר
כמה פעמים עוד נשאר לי לאהוב?
לכל אדם זה מספר אחר ואני כבר עברתי את החמש
כשאצא מתוכי, אגיע לשפיות ממנה אני שואב את הכוח לרצות דברים
אותיות על דף לבן עוד יהפכו לשיר
אל תסלחי לי על כל הכאב, לא אסלח על הבושה שאת חשה
וככה לא ניעלם לעולם
ציורים בלי משמעות, קווים בלי שוליים, אינספור אנשים, מי מרגיש בחסרונם
זה אני שתמיד שואל אותך
איפה אני ביניהם ואיפה את, לצידי או שם
בין הבתים יש גם גינות, אליהם אני הולך כל פעם כשאני רוצה להיעלם
הבנאליות והתמימות חברו יחידיו, ולך נוצר ילד טיפש
מרוב חלומות על שיאים, לא ידענו במה אנחנו צריכים להאמין
הפסקתי לשאול אותך, לא רציתי לענות, ככה נשארתי בלי שום דבר
איתך זה היה גם
