לאט לאט, אנחנו אוספים את הקלפים
מסתירים אותם קרוב
לא נותנים לעיניים לגלות
את מה שהידיים מרגישות
סיפורי הילדות שלנו כבר נעלמו
אי אפשר לחזור אליהם ואי אפשר להמציא שום דבר מחדש
והאופק לא מגלה לנו איך נראים חיים חדשים
יום אחד ניאלץ להאמין בשקרים
בפנים אנחנו אימה וצער
בחוץ, אוספים את הקלפים קרוב לחזה
לא מהמרים, לא מפחדים להסתיר את הסימנים
העיניים לא יגלו את מה שהידיים מרגישות
כתבנו שורות של מילים
הן עקבו אחת אחרי שנייה
בסוף קראנו הכל, לא נשאר לנו אוויר
סיפורי הילדות שלנו נעלמו, נשארנו לבד בשביל להסביר
בפנים, אימה וצער
בחוץ, אוספים את הקלפים
כמה רחוק אפשר להרגיש
כמה קרוב, כמעט בלתי אפשרי
כשהמסלול ייגמר, אולי נצליח לצאת מזה
נשאיר אותם על השולחן
העיניים לא יגלו
מה שהידיים הפסיקו להרגיש
יש דברים שהעיניים לא יגלו, רק הידיים יכולות להרגיש. כל כך הרבה מסתתר אצלנו בפנים.
השיר נכתב באוגוסט 2016
