את מתיישבת מול המסך
חיילים רצים לקראתך בסערה
את לא יודעת איך להגיב
מחבקת אותי בשביל להרגיש
לא למדנו מכל הטעויות
חוזרים שוב ושוב אל אותם סיבובים
כמו קרוסלות אינסופיות
ובמסך מהדהדים קולות ורעשים
ילדים מתחבאים מתחת למיטה
הורים מניחים ידיים על העיניים שלהם
אולי אם הם לא יראו
אז התופת תיעלם בתודעה
ואת לא שואלת אותי שאלות
לא מבקשת ממני תשובות גדולות
את יודעת שמעבר לגבול
יש אנשים כמונו, חוזרים שוב ושוב אל אותו סיבוב
מנסה להירגע
עוצם עיניים, אולי אשכח
את אומרת, תכתוב, תכתוב שיר על המצב
ואני חושב, הרבה זמן לא נסענו מכאן
אורות ורעשים מכל עבר
הבזקים בכל מקום
חיילים יוצאים מהמסך, נכנסים מהחלונות
אל תחשבי שאנחנו זרים, כאן אנחנו לא טובים יותר מאחרים
ילדים מתחבאים מתחת למיטה
הורים עומדים בפתח, אולי מישהו יבוא בטעות ויאסוף אותם
את אומרת, תכתוב, תכתוב, מה יש לך לוותר
ואני תוהה אם קו האש קרוב אלי יותר היום
אני לא נוהג לכתוב שירים על המצב, אך זה שיר כזה, סיבוב ועוד סיבוב, אולי ניסע מכאן?
השיר נכתב במרץ 2020
