בתוך חלום מלא אנשים, הכל חסר רחמים
הקצה נראה רחוק מדי אבל הסוף נראה אמיתי
אני לא יכול לשאת באחריות למעשיי, לא יכול לשפוט את חטאיי
חברים שהיו, הודיעו שהלכו, בלי לומר מילה , זה שנשאר כיבה את האור
הכל מלא תקווה אבל שום דבר לא קיים
בתוך הסצנה התקשורתית הכל מלא רחמים עצמיים, אני לא יכול לשאת את זה עוד
מי שלמד לחיות את החיים על פי הרוח, יכול להאמין שיש גם חול
ואתה שאמרת שתאהב פעם, לא למדת לאהוב , אולי בגלל המחשבות
תמסור לי מילים, ותישא את החיים על כנם, רחמים לא ביקשתי
גם לא את אלוהים
אפילו לא אותך
מתוך חולשה יכולתי לגלות את החופש הולך ונעלם
אני לא מסוגל יותר לקבל על עצמי את כל מה שאתה יכול להרשות לעצמך
הבדידות חונקת ומתוכה עשן יוצא שד מבקבוק
אלוהים יכול היה לעשות אותנו מאושרים, הוא הפסיד לרחמים ובחר שלא
מתוך בדידות , הצורך לאהוב הוא אלמותי ככה כל אחד מרגיש
אני לא יכול להיות חזק עכשיו,
מולי עומד המכחול שיצייר אותי בצבעים רכים
הופך אותי לדמות כהה, חסרת חיים
בתוך חלום, אנשים מתים
יכול להרגיש את שביל הדם מחליף את שביל הדמעות שבתוכי
פנים מגולחות מול ראי נקי, הכל אמיתי רק הילד הוא לא שלי
רעש, תן לי רעש
אתה צחקת ממני פעם
עכשיו אני כבר לא מצחיק
לא אותך, לא את אלוהים
יורד על ברכיי, שוכב על מיטת קרשים
מגלח את ראשי מכל הכיוונים
נועץ את ידיי על צלב מסמרים
אתה יכולת לצחוק, בחרת לשתוק
אם לא הייתה הולך, הייתי עוד מאמין
שגם אתה מלא רחמים
אלמלא אל מלא רחמים, ואתה לעומתו חסר רחמים
אני מנשק את חיי לשלום,
אוסף את הזיכרונות בתא מטען קטן,
משליך אותו לים
את כל חבריי ספרתי על יד אחת, היד נשברה
אמרתי שלום למי שלא רצה להילחם איתי,
השארתי מכתב פרידה על השיש במטבח
את הברז סגרתי ואחריי טרקתי את הדלת
יכולתי לראות מהרחוב את אור החדר שהשארתי דלוק
ואחריי לא בא אף אחד ,
באוטובוס הראשון עליתי
אל מחוץ לעיר, אל מקום בו המחשבות לא מזוהמות
בזיהום הכישלון האינסופי
אני יודע שאתה מביט עלי
זה לא כוחות
יורד מהאוטובוס , כמה מטרים לפני התחנה
בתחנה לא סופית, מחפש את הכוונה
מאבד את דעתי , הולך לאיבוד ,
מחפש עכשיו את הרחמים שלך
