אנחנו מתעוררים כל בוקר עם הרעש של פועלי הזבל מבחוץ
אני מכין קפה ואת מסדרת את השולחן
אנחנו יכולים לראות איך בשנייה אחת השמיים מתבהרים
הלילה מתפוגג ולוקח איתו את השאריות שלנו
היום מחכה שניכנס אליו
אנחנו אוהבים את הזילות
את תחושת האבדון
בתנועה שלנו, במגע
בלי לשים לב
איך אנחנו נשבים בשנייה
בתחנת אוטובוס מלאה אנשים
רק שנינו יודעים לאן אנחנו נוסעים
לפעמים אנחנו מביטים סביב ולא יודעים
אם הלכנו לכיוון הנכון
אולי היינו צריכים לחצות את הכביש
מחבק אותך בתחושה אמיתית
את מרגישה איתי, כמו בריקוד לא ברור
אנשים באוטובוס, קוראים תהילים ומתפללים
רק אנחנו יודעים, איך נירדם
פועלי הזבל הלכו כבר מזמן לישון
בזמן שאנחנו מביטים מהאוטובוס
איך עוד יום נלחם בעצמו
אנחנו זוכרים, יהיה גם מחר
גם אם לעיתים
אנחנו שוכחים איך מחוגי הזמן נעים
כן, גם מחר בבוקר
השמיים יאירו בשנייה ואנחנו נחכה בתחנה
ניסע כמו תמיד
אל אותו מקום, באותו זמן
הם תמיד ייסעו איתנו
ואת איתי, כמו בריקוד אבל מרחוק
ואני איתך, כמו במגע, אבל איטי
רק אנחנו יודעים איך נירדם
איך בלילה,
נהיה שוב לבד
יש הכרזות ברקע,
יש אורות מהבהבים
אנחנו לא קוראים את השלטים
הפסקנו לנסות
יום אחד עוד נגיע אליהם
תחכי לי שם בבוקר
כשפועלי הזבל יעירו אותנו
כן, גם אנחנו אוהבים את התחושה המקרית
שחוזרת כל יום מחדש
תביטי, הנה מגיע הלילה
להתפוגג שוב
כל בוקר, מחכים ללילה, רק בשביל שנוכל לקום בבוקר אל אותה תחושה.
השיר נכתב באוגוסט 2016
