מסדרים את הדברים ונכנסים למכונית
את שמה את הבקבוק ביני לבינך
מדליק רדיו , להאזין לשירים שאי אפשר לשמוע ביום יום
בינתיים, החדשות רחוקות מאיתנו
הימים האחרים נעלמים פתאום
אנחנו נוסעים ככה כל יום בחלומות קטנים
כל יום אנחנו חוצים קו בלתי נראה
בין האשליות למציאות
שם פזורים חלומות קטנים
אי אפשר לדעת אם נתעורר מהם בחיים
אמריקה רחוקה
גם עיר המכונית נסגרה מזמן
ראינו את הבתים הישנים שוממים מאנשים
ובקצה של הרחוב, לא משחקים עוד ילדים
יש שם רק כתובת ישנה, כשנגיע אולי נקרא
ואנחנו נוסעים ככה כל יום
כל יום אנחנו חוצים קו בלתי נראה
בין אשליות למציאות
שם פזורים חלומות קטנים
אי אפשר לדעת אם נתעורר מהם בחיים
אני מביט על המראות, אף אחד לא נוסע בעקבותינו
אין חיילים באופק,
גם לא שלטי חוצות שמבשרים על משהו טוב
רק אנחנו, הבקבוק בינינו , והרדיו מנגן שירים
שאי אפשר לשמוע ביום יום
לא שחסרים לי שירי נסיעות, אבל לפעמים כשאני נוהג, אני חושב שזה יכול היה להיות טוב אם זה היה אמיתי.
השיר נכתב בפברואר 2015
