הפסנתרן מנגן צליל ראשון
ובראשנו עולה תמונה פשוטה
של היום שחלף ונותר מאחורינו
שום דבר לא מקרי, שום דבר לא קבוע
שני אנשים בין ארבעה קירות
שותים קפה, צופים במתרחש
כמו לא היינו כאן אלא רק בטעות של שנייה
ומישהו הצליח לתעד את הרגע הזה
בצליל אחד מהדהד שנמשך ונמשך
עוד מעט נקום, נשטוף את הפנים
נעלים ראיות, נשכח את העובדות
נהיה שוב שני אנשים בין ארבעה קירות
הפסנתרן מנגן צליל ראשון
ניסינו לקבוע את המילים
לשרטט את הגבול של הרגע הזה
יש בו משהו חמקמק
מלמד אותנו על טוב ועל רע
בדידות ותהייה
שום דבר לא מקרי, שום דבר לא קבוע
אי אפשר לצפות לסוף
רק כוס קפה ועוגה, עיניים משוטטות בלי לעצור
מישהו תיעד אותנו במילה אחת
אסף אותנו כשהלכנו לאיבוד
חזרנו משם, שני אנשים בין ארבעה קירות
אנחנו בבית כל הזמן, בבידוד או לא, כוס קפה ועוגה, מוזיקה, לא צריכים יותר מזה בשביל להיות ביחד.
השיר נכתב במאי 2014
