כשהאורות מאירים את השמיים
ומגלים את הכיעור שביופי
אמן התנועה לא מצליח לנוע
מה הוא יעשה, כשהוא לא יודע לעמוד
הזיכרון הוא רק זיכרון
חוזר בדרכים עוקפות
מסיכות, מעליות, דלתות נעולות
אי אפשר לקחת מכאן את הרעיון
אז איבדתי אותו לרגע
והוא חזר אלי לתמיד
כל הזמן אני שם
גם כשהעיניים מוצאות במה להאמין
אמן התנועה התחלף באמן המילים
ואז המשפטים התחילו לירות
הוא לא ידע איפה להסתתר
אז הוא חדל לספור מילים
צועד על חבל דק
לא ממהר להגיע לקצה השני
זוכר כל פרט במשחק
גם את הכללים שהסגירו את המפסידים
אמן התנועה ואמן המילים
אני מחכה בקוצר רוח להספדים
עכשיו הזיכרון הוא משחק
מתעתע אבל יש לו גבולות
זוכר מסיכות, מעליות, דלתות נטרקות
איש המילים לא יכול להתחבא עוד
מאחורי איש התנועה שהזדקן
שניהם עומדים, נוטים ליפול
זה משחק בין תנועה ומילים, מה בא קודם, מה הולך ראשון.
השיר נכתב באוגוסט 2013
Please follow and like us:
