מביט על מחוגי השעון
זו לא הרוח שלוקחת הכל
על השולחן מונחים הדפים
פעם ידעתי למלא אותם
עכשיו לא נשאר מהם דבר להשאיר
לא השלכתי מעצמי שום דבר
רק את מה שמעולם לא היה שלי ממילא
הורדתי מהגב את מה שחשבתי ששייך רק לי
בסוף היום גיליתי, מחוגי שעון מתקתקים
זו לא הרוח ולא ארוחה של קרב
החיילים לא נטשו את המוצב
עומד במרכז השדה
עוצם עיניים מדמיין
שכל זה באמת קורה
לא כך רציתי שזה יקרה
כל הסימנים הראו
שאין חיים מעבר
ואני מצאתי את עצמי משוטט
ליד הגבולות, מחפש את הפרצה
זה רק תקתוק שעון
אני אומר לעצמי, כמעט בלי כוונה
ואז נועל את העיניים על זמן אבוד
פעם יכולתי לקחת הכל
אחר כך, פירקתי את זה בנימוס
הרוח לא לקחה דבר
אני השלתי מעצמי
כל מה שלא היה שלי ממילא
והגוף מתמוטט, הפנים מתרוקנות
זו תקופת מעבר, בין לבין אין כלום
איך אפשר להוריד מאיתנו משהו שלא שייך לנו?.
השיר נכתב באוגוסט 2013
Please follow and like us:
