ברוס ספרינגסטין

הפעם ראשונה ששמעתי את ברוס ספרינגסטין היתה אצל בת דודה שלי בגיל 8-9, נולד בארה"ב, אהבתי את השיר אבל לא הבנתי שום מילה. בגיל הזה לא מבינים כלום.

לימים חזרתי לספרינגסטין בתיכון , אלו היו שנות התשעים, השנים הרזות שלו, אך התחברתי לדברים הישנים שעשה, במיוחד לאלבום "נברסקה". לקח לי זמן עד ששמעתי את הסיפור על האלבום הזה והוא קסם לי, הרעיון שהוא ישב עם טייפ 4 ערוצים, גיטרה ומפוחית והקליט לבד, זו יצירת מופת בעיניי.

בשנת 2000 ראיתי בטלוויזיה הופעה שלו בניו יורק ביחד עם האי סטרייט בנד, ולא האמנתי שיש דברים כאלה. התחלתי להתעמק יותר ויותר במוזיקה שלו, הן בצד הטקסטואלי והן בצד המוזיקלי. לימים הזדמן לי ללכת למספר הופעות שלו בחו"ל, אלו היו חוויות בלתי נשכחות, מהסוג שאזכור כל חיי, ממדריד, דרך פריז, לברצלונה ועד ניו יורק.

מי זה ברוס ספרינגסטין בשבילי?

אין ספק שהוא האמן שהשפיע עלי יותר מכולם. הטקסטים שלו על אהבה, עבודה, אנשים, אמריקה, זו שאבודה מזמן ולא שייכת לנוף שלנו קסמו לי. אני אוהב את הצלילים שהוא מפיק, את החיבור שהוא יוצר בין הפשוט למורכב, בין הרחוב לבית, בין ההיסטוריה הרחוקה לזו שנמצאת מעבר לפינה, בין נסיעות ליליות לכל מה שאנחנו חולמים עליו.

גם היום אני עוקב אחריו, קונה כל אלבום, שומע בלי הפסקה שירים ישנים, קורא כתבות ומאמרים עליו, ועדיין מקווה שהוא יופיע יום אחד בפארק הירקון. כן, גם אני מאמין שבסוף נגיע למקום אליו רצינו להגיע.