אין מקום אחר
לא כתבתי שירים לא נסעתי רחוק נשארתי ביני לבין ארבע קירות עד שלא יכולתי לעזוב בקצה של היום...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
לא כתבתי שירים לא נסעתי רחוק נשארתי ביני לבין ארבע קירות עד שלא יכולתי לעזוב בקצה של היום...
אני לא יכול לשכוח עכשיו את הפיסות האחרונות שנמחקו מפניי חפיסות של סיגריות כיסו על אובדן עמוק תחושה של...
קראתי בעיתון המקומי, שאת עומדת להתחתן היתה שם תמונה שלך קצת שונה ממה שיכולתי לזכור כתבו שאת עוזבת...
אחרי שכיבינו את האור, הלכנו לישון שני ילדים בעריסה של מבוגרים בחוץ, חום של אוגוסט, רוחות של מלחמה בפנים,...
שני גברים על קצה ההר מביטים אל האופק הנעלם הם יודעים שהקהל כבר הלך הביתה מחברת התסריט נגמרה אין...
ובלילה ההוא כשהלכנו ברחובות העיר כולם הלכו לישון מפחד או תקווה רק אנחנו התכסינו געגועים לדברים שאינם העלינו זיכרונות...
מלקטים את העלים מהרצפה, עלה אחר עלה לא נשאר עליה דבר ועדיין לא יכולים לראות השתקפות של הפנים שלנו...
זוכרת שברחנו באמצע היום מהעבודה נסענו אל תחנת הרכבת עלינו על הראשונה שנסעה לצפון התיישבת ליד החלון הבטתי...
זיכרון ילדות נכתב על נייר זיכרון ילדות נכתב על נייר בלילה גשום שום דבר ממנו לא נרטב השתקפות...