עוד מעט יגיע הסתיו
עוד מעט יגיע הסתיו אנחנו נספור את הימים שחלפו אחר כך נצא החוצה אל החצר לראות עלים מצהיבים את...
במדינה בה הכל נמדד בשאלה האם לבשת מדים, כמה זמן שרתת, מה היתה הדרגה שהניחו לך על השרוול ואיזו כומתה היתה לך, אני נמצא בתחתית המדרג. אני לא גאה בזה אבל גם לא מרגיש בושה. כל אחד לובש את המדים שהוא יכול.
בסופו של יום כולנו חיילים עם פקודות ומפקדים , לכולנו מלחמות והסכמי שלום משלנו. גם אני חייל בצבא ולעיתים גם אני תוהה בשביל איזה צד אני נלחם.
אני מניח שהמונח חיילים מקבל משמעות דומה במדינות שונות, בסוף כולנו נשלם את המחיר על זה, כשנשב על הספה ונוריד הכל מהלב או כשהילדים שלנו ישאלו מה עשינו עם זה.
עוד מעט יגיע הסתיו אנחנו נספור את הימים שחלפו אחר כך נצא החוצה אל החצר לראות עלים מצהיבים את...
אני יכול לשלוט ברוח שמעיפה אותי נוגע בצמרות העצים, מתפלש בעלים כל חטאיי פרושים לפניי, לא צריך עכשיו מחילות...
מביט על מחוגי השעון זו לא הרוח שלוקחת הכל על השולחן מונחים הדפים פעם ידעתי למלא אותם עכשיו...
אל תיכנסי לכאן יקירתי החיילים נטשו את העמדות נשארו רק שאריות של זיכרונות עלובים פיסות שאי אפשר לעשות איתם...
רוצה להניח את האקדח על השולחן בתנועה חדה שיהיה ברור לכל, המלחמה נגמרה זהו, החייל האמיץ הולך הביתה לישון...
סוסים דוהרים במרחב שלנו זו אהבה של עבד קם גבר בלי ארץ הולך אל אישה בלי מדינה נפגשים באמצע...
אחרון החיילים עזבו את שדה הקרב את נשארת כאן למחוק את הקווים ולסגור שערים מביט בך ממרחק של צופה...
שומע את הקול שלי מרכיב את המשפטים מהמילים הנכונות כמו חיילים בשדה הקרב ובסוף, יש תמיד נקודה רואה...