ים
זיכרון ראשון, ילדות, כל שבת נסענו לבת ים אל חוף הסלע, נשארנו עד הצהריים. עם הזמן, במקום כל שבוע, היינו נוסעים כל שבועיים ובמקום חוף הסלע היינו נוסעים לחוף ירושלים בתל אביב.
זיכרון שני, ילדות, אילת, פעמיים בשנה, פסח וחופש גדול, ירדנו אל החוף מהבוקר עד הצהריים, משחקים מטקות, שוחים עד הרפסודות, אוכלים ארטיקים.
זיכרון שלישי, בתיכון ובצבא הלכתי לים, לא הייתי נכנס למים אלא רק יושב על החוף ומסתכל על המים. לא יודע מה חשבתי שיקרה, רק זוכר את עצמי מביט על הקצה של הים ותוהה, אם אחריו יש באמת עוד ים או שזה הסוף. אני חושב שהיום אני יודע את התשובה.
יש עוד הרבה זיכרונות, זה ים. אז אני כותב עליו, על הסירות שמפליגות, מזח, חוף, ואיך הוא נראה אינסופי. אני אוהב לכתוב על הים יותר מאשר ללכת אליו.
דבר לא נגמר
אחרי 20 שנה, המצוד לא נגמר אני יכול לראות איך זיכרונות מתמונות דומות לשעון שלא מצליח להיעצר אחרי 20...
הרופא הצעיר
הרופא הצעיר ניגש ובדק סיפר לי איך אני מרגיש אחר כך הוא הלך , אתן חייכתן ביניכן נשארתי עם...
שוב מזדקנים
שוב אנחנו מזדקנים אוספים את האבנים מהדרך ומתחילים לצעוד את סופרת את הדקות, אלו שאבדו ואלו שנשארו סימני הדרך...
מחשבות מול ים
יושב מול חלונות אטומים, צופה אל ים פיסות קטנות של כחול מתגלות נוף אורבני דק מאחור מסדרון ארוך, לובי...