ים
זיכרון ראשון, ילדות, כל שבת נסענו לבת ים אל חוף הסלע, נשארנו עד הצהריים. עם הזמן, במקום כל שבוע, היינו נוסעים כל שבועיים ובמקום חוף הסלע היינו נוסעים לחוף ירושלים בתל אביב.
זיכרון שני, ילדות, אילת, פעמיים בשנה, פסח וחופש גדול, ירדנו אל החוף מהבוקר עד הצהריים, משחקים מטקות, שוחים עד הרפסודות, אוכלים ארטיקים.
זיכרון שלישי, בתיכון ובצבא הלכתי לים, לא הייתי נכנס למים אלא רק יושב על החוף ומסתכל על המים. לא יודע מה חשבתי שיקרה, רק זוכר את עצמי מביט על הקצה של הים ותוהה, אם אחריו יש באמת עוד ים או שזה הסוף. אני חושב שהיום אני יודע את התשובה.
יש עוד הרבה זיכרונות, זה ים. אז אני כותב עליו, על הסירות שמפליגות, מזח, חוף, ואיך הוא נראה אינסופי. אני אוהב לכתוב על הים יותר מאשר ללכת אליו.
איתך על ספסל
רוצה לשבת איתך על ספסל לבד, שאיש לא יביט בנו הרוח לא תיגע לא לעשות שום דבר זו...
העולם נע, אנחנו עומדים
טרקנו את הדלת ויצאנו על הקיר נותרו שתי תמונות שלא יכולנו להוריד סיפרת שאת חולמת על פריז ניסיתי להיזכר...
חיים מחוץ לאהבה
את אומרת יש חיים מחוץ לאהבה אז אני בונה לי עיר כשאת עושה לך ים אנחנו נפגשים ליד השולחן...
השירים לא יצילו אותנו
עכשיו השירים לא יכולים להציל משום דבר לא מטביעה או תאונה נאחזת בהם אולי יחזיקו אותך אבל לא הם...
אנחנו כמעט שם
אנחנו כמעט לבד אנחנו כמעט שם היא אמרה ואני, יכולתי להבין כל מילה מה שהתפספס בין הידיים שלנו...
זיכרונות מתגלגלים
נוסע על כביש שלטים מהבהבים שירים מתנגנים ברקע מילים נכנסות ויוצאות מתוך הרגל, לא יכול לעצור את זה ...