רגע אחד של שלווה לפני שמתרסקים
עכשיו אוסף את המילים בשקט מחשב את צעדיי אולי עוד אוכל לצעוק אותן כשאיש לא ישמע, אני לא רוצה...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
עכשיו אוסף את המילים בשקט מחשב את צעדיי אולי עוד אוכל לצעוק אותן כשאיש לא ישמע, אני לא רוצה...
יש גם ימים כאלה כשאני מביט מהחלון ואת לא מדברת איתי חושב מה היה יכול לקרות, אם היינו נוסעים...
בין טיפות הגשם עמדתי חלמתי להיות עץ יציב אך מצאתי את עצמי זרוק בתעלה כל המילים שכתבתי לא עברו...
זו כמו רכבת הרים עולים עליה בלי כרטיס אין מי שבודק אם הנוסע בגיל המתאים המקומות לא מסומנים...
לא אמרת לי מילה לפני שנכנסת לדירה עמדתי בפתח, ניסיתי להבדיל בין טוב לרע אורות וצבעים, מתערבבים בעיניים איך...
אין כבר רוחות בים רק סימנים שנתלים באוויר מגיעים אל החוף ונעלמים בחול היבש יושב על ספסל מדבר...
את לא צריכה יותר את המטבעות שמונחים על הכרית את לא זקוקה לניסים שמתפרסמים על הקירות אפשר לסגור את...
את מפנה את המבט אל החלון ואני ממהר לכתוב איזה משפט ככה אנחנו משלימים דקות, סוגרים שעה בסוף נפגשים...