במקום בו היינו אמורים להיפגש
בית קפה
אני עדיין שם
במקום בו היינו אמורים להיפגש, את ואני
אם לא היית מבריזה ברגע של חולשה
יום אחד תהיה לך סיבה להצטער
תמיד אנחנו מצטערים על מה שאנחנו לא עושים
ורק קול של היגיון ינחה אותך
פעלת נכון, כשלא נתת לי לומר את המילה האחרונה
אבל מה זה נכון
אם הלב לא יודע
להתאחות או להתרסק
ואני עדיין מחכה שם
במקום בו היינו אמורים להיפגש
הגישו לי חשבון, אמרו שעוד מעט סוגרים
זה לא מקרי
הרי אף פעם לא היית חזקה במילים או בשתיקות
קם ללכת ומביט על האנשים שחולפים על פניי
אני יודע, יש להם חיים משלהם
אבל מדמיין אותם מחפשים בחשכה את דלת היציאה
בזמן שאני עדיין
במקום בו היינו אמורים להיפגש, את ואני
אם לא היית מבריזה לי ברגע של חולשה
כשקול של היגיון מנחה אותך לא לומר מילה
ולא לתת לי לומר את המילה האחרונה
הרי יום אחד תצטערי
אנחנו תמיד מצטערים על דברים שלא עשינו, איך לא סגרנו כמו שצריך
אחד הגיע, השנייה הבריזה, לא סיפור יוצא דופן. כמו תמיד, זה התחיל במשפט מסרט והתקדם משם.
השיר נכתב במרץ 2023
