דגל לבן

לטאה

לטאה

 

נפגשנו באמצע הרחוב

לידנו היה מי שמכר את עצמו בזול

תמורת שלט פרסום או שער בעיתון

אנחנו המשכנו ללכת

 

בתוך אלף שתיקות

לא רציתי לשאול

מתי תהיי מוכנה

לאהוב או להשאיר לי מקום

שלא אצטרך לברוח כבר עכשיו

 

את אמרת, שבעיר הזאת

כולם יותר מדי רגישים

ואני חשבתי, מציניות

כבר לא מתים

 

תלינו דגלים לבנים

ליד כול חייל

שסימן שטח כיבוש חדש

באמצע הרחוב בעיר אחרת

יכולנו פתאום ללכת לאיבוד

מסרטים של זרים, ספרים של 200 עמודים

 

לא זוכר

אם אהבתי אותך בפחות

פעם, כשהייתי בארץ זרה

ידעתי לכתוב

גם בלי לדעת את שמך

הכול משמועות, מסיפורים של אנשים

שחזרו מקו האש

אהבות נטולות הכוונה

 

את אומרת, אף אחד כבר לא מבין אותי

אני לא רוצה להיות זו, שכולם מכירים

ובאמצע הרחוב, שבקצה השני

איש לא זוכר איזו מלחמה זו עכשיו

 

אנחנו שוקעים לאט

בתוך זיכרון, או תבוסה

מחופש ותחושת בדידות

אנחנו שוב, מדמיינים את עצמנו

נעים בתוך דממה

חוצים את הכביש

 

מה יש שם, שאי אפשר לחזור

באמצע הרחוב

בלי שום ספר הוראות

אף אחד לא יצליח למכור לנו

ספרים שילמדו אותנו איך לחיות

וראינו כבר איך כולם מלמדים את עצמם לטעות

 

באמצע הרחוב

את פתאום הלכת מהר מדי

לא יכולתי לעקוב אחרי צעדייך

מה תהיי לי בסוף היום?

גונב משפטים מאנשים זרים

ואת גונבת ממני צעדים קטנים

אני שתקתי, אחר כך הכול נגמר

 

בין מה ששמעתי, למה שהיה

לא יכולתי להשאיר לעצמי דבר

באמצע הרחוב נפגשנו, ואז נעלמנו

מי משכר את עצמו בזול, לא יכול היה

לחשוב שחייו שווים יותר

גם אחרי שתמונה שלו כיסתה חצי רחוב

רק אנחנו לא ידענו, איך לחיות

 

 

השיר מבקש לערער על הרגישות או הציניות שבאהבה ואולי זו סתם תחושה

השיר נכתב ביולי 2013

Please follow and like us: