האורות נכבים מעצמם

כשנסיים להניח את כל הדברים במקום

נגלה ששום דבר בעצם לא נכון

הכל התפספס, דעך ונעלם

לא השארנו שום דבר שיציל אותנו

 

אין בנו חמלה, גם לא היגיון

הפער בין מי שאנחנו למי שרצינו להיות

מכשיל אותנו בכל פעם מחדש

מה שנשאר לנו, זו רק האכזבה

 

אני כותב את הפער וחי אותו כל יום

זה לא מה שרציתי, זה לא מה שהיה יכול להיות

לעולם לא אוהב את הדמות שבתוכי

אף פעם לא אהיה הדמות שרציתי להיות

 

כשנסיים להניח את הדברים במקום

שום דבר לא יישאר שלם

אין דבר שימשוך אותנו אל מקום בטוח

לא ישמור עלינו, עד שנחצה את הגבול

 

ומעבר לגבול, מה מחכה?

לא זוכר את האורות שהאירו את הדרך

זו אכזבה שכותבת את עצמה

בדידות, שתיקה, שחיקה אינסופית של המחשבה

 

אני כותב את הפער וחי אותו כל יום

בין מי שרציתי להיות למי שיכולתי להיות

איפה עובר הגבול, איפה עובר הזמן

האורות נכבים מעצמם

 

 

רוב השירים נכתבים על דבר אחד, על הפער שבין מי שאני לבין מי שרציתי להיות. השיר נכתב בפברואר 2020

Please follow and like us: