טיול
אישה וילד
אתה אומר לי, בוא, בוא נצא לטיול
שנינו עדיין ילדים
יש לנו עוד סיכוי, אנחנו לא צריכים להתכנס בפרטים
אתה אומר לי, בוא, בוא לטיול
חולפים ליד המבנים הישנים
מישהו שכח למחוק את הכתובות מהקיר
אתה קורא אותן וממשיך הלאה
אני מהרהר, לא מוצא שום רחמים
אתה אומר לי בוא, בוא לטיול
ושנינו יורדים בשביל
לצד הכביש, ליד החנות הישנה
פעם ישבו שם הזקנים על ספסל קטן, היום אין שם אף אחד
אין לנו הרבה לתת, ושום דבר להיאחז בו
כבר יכולים ללכת רחוק מדי בזיכרונות
סופרים שלושים, לפעמים יותר
אתה אומר, שנינו עדיין ילדים, יש לנו עוד סיכוי לא להיזכר
לא מעשנים, ממעטים בשתייה
לפעמים עוד מתבלבלים בפרטים
בתחנת האוטובוס בכניסה אל העיר
ראינו פועלים מצטופפים, מבקשים להסתתר מפני הגשם הכבד
אתה זורק מבט וממשיך, אני מתבונן עליהם וחושב
אנחנו יכולים להמציא לעצמנו חיים אחרים אבל תמיד נגיע אל אותו סיבוב,
תמיד נמצא את עצמנו, עומדים מול אותן פנים,
לא יודעים במה להיתפס
אתה זורק מבט, לא שואל ואני לא עונה
אתה אומר לי, בוא איתי לטיול
בין הקרוב לבין הרחוק,
בסוף הרי ניתפס
אין לנו למה להתגעגע, לא זוכרים אם זה היה שונה
אתה מביט עליהם וחושב, אם הם ילכו פעם לטייל כמונו
אתה לא שואל, אני לא עונה
ממשיך איתך עד קצה הסיבוב ואז חוזר
שיר על סיבוב קצר בעיר, לא יותר מדי, רק התבוננות מהצד וזיכרונות.
השיר נכתב בינואר 2018.
