נעלם לך פתאום
תחנת רכבת
עוצם את העיניים ונעלם לך פתאום
אין כאן ילדים בסביבה
אין כאן חשבונות לסגור ולא חוזים לחתום
לפעמים אני עדיין בתחנת רכבת בהודו
תיק אחד, סיגריה בפה
נראה לי מוכר ממקום אחר
כן, לפעמים אני עוד כותב שירי אהבה
מגיש לך אחד והולך לצד
מפחד להתבייש מהתגובה
ברקע שומע את המוזיקה מתנגנת כשהנוף מתחלף
כל הזמן נוסע ונוסע
ואף פעם לא חוזר
עוצם את העיניים ונעלם לך
אין כאן רהיטים להזיז מפינה לפינה
אין כאן הורים שמחכים שנתקשר אליהם
כביש ארוך, יום אחד עוד אגיע
אעצור בצד לקנות לך פרחים
כשאגיע את תחכי לי בפתח, ואני איעלם בזיכרונות
לפעמים אני עדיין בתחנת רכבת בהודו
מגיש את הכרטיס לכרטיסן ועולה אל הקרון
לא יושב, לא הולך לישון, עומד בפתח ומתבונן
לפעמים אני עוד מגיש לך שירי אהבה
הולך אל הצד, לא לשמוע את התגובה
את מחייכת נבוכה, זה כמעט אמיתי אני חושב לעצמי
כשאחזור, את תחכי לי בפתח
ואני אתפתה אם להישאר
תמיד אני נוסע ונוסע, לא יודע אם אני אחזור
הכל התחיל במחשבה על תחנת רכבת בהודו, שם ביליתי לא מעט בטיול אחרי צבא.
משם זה אמשיך למחשבות על נסיעה.
השיר נכתב במרץ 2018
