אבנים
קומיקס
האבנים שזרקנו אל הנהר שקעו מזמן
הרכבות שהיינו מקשיבים להן, עזבו את התחנה בלי לחזור
גם הסרטים שדמיינו את ילדותינו דרכם הגיעו לסיומם
ובתי הקולנוע בהם ישבנו שעות, נסגרו מזמן
עכשיו הולכים, חולפים, סביב רחובות זרים
בסוף גם אנחנו מגיעים
אל הבית, אל הדלת , דרכה אנחנו נכנסים
שוכחים את כל מה שהיה בתוכנו, ומתחילים מחדש
הכבישים בהם נסענו, נגמרו מהר מדי
הגינה הציבורית בה ישבנו בערבים, עכשיו התחלפה
אתם זוכרים, איך זה הרגיש
כשדמיינו את עצמנו , במקום בו אנחנו עומדים
עכשיו הולכים, חולפים, בין שכונות חדשות
יש אישה שמחכה, ילדים שמשחקים
בחדשות הכותרות השתנו והאנשים הם זרים
גם החלומות שלנו סדוקים מניסיונות
יום אחד אנחנו עוד נקום ונמרוד
ננסה להחזיר את מה שהיינו אז
ניקח את זה איתנו לכאן
ממילא לא נותר מאיתנו דבר
הכדורים שבעטנו בהם, נעלמו מהעין
הסימנים של המכות דהו עוד לפני ששמנו לב
השירים ששמענו, גלי הרדיו שכחו אותם
ורק אנחנו עומדים עוד, מתעקשים לא ליפול
עכשיו הולכים, חולפים, סביב רחובות זרים
בסוף גם אנחנו מגיעים
אל הבית, אל הדלת , דרכה אנחנו נכנסים
שוכחים את כל מה שהיה בתוכנו, ומתחילים מחדש
השיר נכתב בעקבות שיחה עם חבר ילדות שלא דיברתי איתו עשרים שנה כמעט, חשבתי עלינו, על הילדות שלנו, האמיתית והדמיונית, ואיך חלפנו מאז. השיר נכתב בינואר 2014.
