אבני דומינו
אבנים
כיבינו את האור ולא יכולנו להירדם
הבטתי בתקרה, אמרת שיש מלאכים שמטיילים מעלינו
צחקתי בקול, לא נעלבת
לא נגענו, לא הספקנו
הכל נגמר מהר מדי
אסירים בתוך שגרה
מדי פעם בוררים את המילים
לעיתים אוהבים, לעיתים נלחמים
עושים אהבה
בשביל שלא נאבד את מה שאנחנו מרגישים
אנחנו שומעים יותר מדי סיפורי גבורה
נבהלים בכל פעם כשאנחנו מגלים
לאן לוקחים אותנו מכאן
כמו עכשיו, גם אז
לפני ארבעים שנה, שום דבר לא השתנה
כיבינו את האור ולא יכולנו להירדם מרוב פחד
כל כך הרבה צער יש במקום בו אנחנו רוצים משהו אחר
אסירים בתוך שגרה
עבודה, בית, חלומות, דבר לא נשמר
ואת אומרת, אולי ננסה שוב, כמו אז
גם סיפורי גבורה נשמעים אותו דבר
הם ניסו לשנות את מה שנדמה, לעולם לא ישתנה
רצו שאבני הדומינו יתמוטטו לאט
בסוף זה נפל עליהם בבת אחת
ואנחנו נשארנו עם חורבות לתפארת
כיבינו את האור ועצמנו עיניים
לפני שנרדמנו עוד שמעתי אותך צוחקת
אנחנו לא מאבדים את מה שאנחנו מרגישים
הסיפורים מחזירים אותנו אל אותם מקומות
פעם קרובים, פעם רחוקים, תמיד מפחדים לאבד את מה שאנחנו מרגישים
אסירים בשגרה, כמו אבני דומינו שמחכות ליפול.
השיר נכתב בפברואר 2018.
