איך שנראינו אז, כמו שאנחנו נראים היום
פסל שאישתי הכינה לנו, שנינו
על ספסל בפינת המשחקים שבפארק
ישבו שניים, הם היו דומים לנו
איך שנראינו אז, כמו שאנחנו נראים היום
לא הבטתי עליהם, פחדתי לראות כמה אנחנו שונים
הם כיבו את הפנסים
ואני המשכתי לרוץ בחושך
עוד קצת, עוד טיפת זיעה
שום דבר מזה לא הרגשת בי
משפחות אספו את החפצים וחזרו אל בתיהם
נשארתי לבד עם המחוגים
שניות מתקתקות כמו פצצות
פחדתי לדבר, פחדת להגיב
שוב פעם אנחנו נופלים אל אותה תחושה
אני רוצה שנשכח מהמילים הגדולות
הן לא מוסיפות לנו דבר למשפטים
הם הרי קבועים שם, אנחנו רק נעים מסביבם
הזוג המשיך לשבת על הספסל
הם היו דומים לנו , איך שנראינו אז, כמו שאנחנו נראים היום
יכולתי להכיר את תווי הפנים שלהם מהצל
לא הסתכלתי, פחדתי לראות אותנו
כשחזרתי הביתה, מצאתי אותו ריק
היה חשוך בסלון, והטלוויזיה דלקה בלי קול
היו לי כמה שעות להתנתק מעצמי
שום דבר מזה, לא השאיר לי ספק, שום דבר מזה לא הרגשת בי
רצתי וראיתי את הזוג הזה יושב על הספסל, הסתכלתי וראיתי אותנו, כמו אז, כמו היום, כמעט אותו דבר.
השיר נכתב ביולי 2016
