אשליית הקיום
עדשה
תניחי את המקל בצד
השביל עוד מעט נגמר
אני אניח את הכובע על השידה
ואנחנו נוכל להתמכר לאשליית הקיום שהדילר מכר לנו
נתמכר ונתפוגג, זה מה שאנחנו יכולים לשאת כעת
אל תפסיקי להאמין בקיום האנושי
הוא ירדוף אותך,
גם אחרי שתיעלמי בחלומותייך
אל תפסיקי להאמין בו
גם כשזה כואב
תניחי את המקל
אנחנו נסתדר גם בלי האבנים שבשולי הדרך
נדע למצוא את ביתנו בין העצים
אלה ששכחו להיכרת על ידי הפראים
אני אניח את הכובע ואיחשף לעינייך
את יכולה להפסיק לסמן ימים בלוח
יכולה להפסיק לרשום מתי זה יקרה
אנחנו נבכה כשנעשה את זה, נצרח כשנסיים
ולא נדע מה עשינו,
זה כואב
אניח את ידיי על ראשך
ואת תכסי את עיניי
ככה את אוהבת אותי
ככה אנחנו יודעים להחזיק אחד את השני קרוב
בלי לחשוש
כן, רק ככה נוכל להתמכר לאשליית הקיום שהדילר מכר לנו
אל תסמני שבילים נטושים
אף אחד לא עובר בהם יותר
יגיע תורנו לכבוש אותם, וכשנעשה את זה,
לא נצטרך להסתתר
תניחי את המקל
את לא צריכה אותו יותר
אני אניח את הכובע על השידה
תביטי, איך אני נחשף עכשיו בפנייך,
תאמיני לי, גם לי זה כואב
מה זה המקל בסיפור ומה זה הכובע, אשליית הקיום שלנו.
השיר נכתב בנובמבר 2016
