את חושבת שאת האחרונה
אישה באדום
את בטח חושבת שאת האחרונה
שאחרייך אין צדק
שאחרייך אין דבר
כמה שאנסה להכחיש אותך
כמה שתנסי להימלט מקלישאות
אחרייך יש הרבה
תתפלאי יקירתי
אף אחד מאיתנו
לא נקי מכתמים של ניקוטין, אלכוהול
חרדות ותשוקות לא פתורות
את רצית להיות שחקנית גדולה
אז לפעמים, את מופיעה מולי
עם מבט מופתע ושלל מונולוגים
שאף במה לא תסכים לקבל
אני רציתי להיות סופר ידוע אז אני מביט בך מהצד
מנסה למצוא את שיווי המשקל שלך
תמיד אני מפיל אותך
מותק, האם אי פעם נחזור מהפרוורים?
הרכבות כבר יצאו
ובתחנה אין אף אחד
שמדריך אותנו לאן הולכים
את מתיישבת מולי עם המשקה הקבוע שלך
אני עם הסיגריה
והעשן שמלטף את העיניים בגסות
את בטח חושבת שאת האחרונה
אחרייך אין צדק
אחרייך אין מנוחה
את כל מה שכתבנו, שרפנו
את כל מה שאמרנו, שמרנו בזיכרון
יום אחד נוציא הכל
כמו ילדים שמוצאים את המשחקים שלהם מתיבת ההפתעות
הייתי רוצה להכחיש אותך
היית רוצה להפוך אותי לקלישאה
זה יהיה לנו יותר קל לחיות בידיעה שהטעות היא של שנינו
החלומות הגדולים, הציפיות והתקוות
החטאים הקטנים, התבוסות היומיומיות
הכל מתחבר אצלנו
לשורה אחת
למבט אחד
הבית מקרוב נראה כמו בית רגיל
אף אחד מאיתנו כבר לא מאמין
שאפשר למצוא בו מפלט או הגנה
מותק, תביטי אלו הפרוורים
למה ציפית שבאנו לכאן?
חיים סוערים, מציאות מתגשמת
רוצה לבקש ממך, שתשמרי את המשאלות לעצמך
אבל את חושבת שאת האחרונה
אחרייך אין צדק, אחרייך יש רק שממה
היא חושבת שאחריה אין דבר ואז הם מגיעים לפרברים ומגלה ששם זו התחנה האחרונה.
השיר נכתב בינואר 2016
