ביליארד
גרפיטי של מכונית בתור קיר
יואן עמד ליד שולחן הביליארד, בטוח בעצמו, יודע שכאן איש לא יכול עליו, זה המגרש שלו, הכי שלו.
כשהיה קטן ראה את אביו משחק, הוא לא לימד אותו דבר בחיים, אבל הוא למד, למד לא לבטוח באיש, להיות עצמאי , לעמוד על שלו, ולמד לשחק ביליארד הכי טוב שאפשר.
הפאב היה מלא אדם, יכולת לזוז אבל היית צריך לעשות זאת בזהירות, לא לפגוע ברגל של איזו גברת צעירה או להפיל בקבוק בירה של השיכורים ממול. ליד השולחן של יואן, נעמדו יחד איתו עוד 3 גברים, זה שאחראי, ושני צופים, חברים של יריבו של יואן. היריבים השתנו, הם הוזמנו מהקהל, או באו ביוזמתם, היחיד שמנצח תמיד היה האחראי, אם המשחק היה על הימור הוא היה מקבל אחוז מסוים מן ההימור, אם לא היה הימור הוא היה מקבל עשר דולר מהמפסיד על משחק בשולחן, כך או כך הוא היה יוצא מרווח. אך הוא גם נחשב לפחדן בפי השחקנים, מעולם הוא לא שיחק, מעולם לא לקח סיכון על הימור גבוה.
יואן הביט ביריבים בזלזול מסוים, הוא ידע שזה אסור, אם יראה זלזול, זה יגרום ליריביו לשחק ביתר מוטיבציה, והם עלולים להפתיע אותו. אבל הוא לא יכול שלא לזלזל, הם היו שחקנים עלובים, כאלה ששיחקו לעיתים רחוקות, ואם כן שיחקו כול יום, כמוהו, היו משחקים בוודאי מול שחקנים שגם כלפיהם היה מפגין אותו יחס, הם לא למדו דבר, נהג לומר לעצמו.
הם היו כול כך בטוחים בעצמם והוא נהג לאכול כאלה לארוחת בוקר כבר בגיל 16, אז החל לשחק במועדונים של הגדולים, בזמן שכול חבריו בילו בבית הספר. היה הולך למועדון הקרוב לבית הוריו שבדרום העיר, נשים מאופרות כבד שתמורת משקה היו עושות הכול מהכול, וגברים שכמוהו ויתרו על משהו ובאו למועדון, רק שהגברים האלה ויתרו על מה שנקרא "עבודה" והוא על לימודים.
בתחילה היה מגיע לשם רק כדי לצפות בגדולים משחקים, מדי פעם היו מרשים לו לשחק נגדם , נהנים להתעלל בנער. הוא נזכר כל יום בצחוק של אלה שניצחו אותו בלי שנתנו לו סיכוי להכניס כדור אחד לחור. עם הזמן השתפר והתחיל להרוויח כסף שהיה מספיק לו לסרט לארוחת ערב ב"קרוס בורגר" שבמרכז העיר. פעם אחת נאלץ לוותר על הרווח ולהשאיר אותו במועדון, אחרי ששני גברים שהפסידו לו לא נתנו לו לצאת מהמועדון עם הכסף, הוא היה אומנם בן 17 אבל הם היו גבוהים וחזקים כדי לשתק אותו לכל החיים. ערב למחרת, הוא נכנס למועדון כאילו כלום לא קרה, ניצח שוב ואז איש כבר לא דיבר. הוא קיבל את הכבוד שמגיע לו. זכר איך יצא באותו ערב מהמועדון והבטיח שמה שקרה לו ערב קודם, לא יקרה לו עוד לעולם.
עכשיו בן 36, עם ילד מאישה שברחה לאירופה ומופיעה מדי פעם בדמות כרטיס ברכה לחג המולד, בעל חנות למוצרי חשמל באותה עיר אפורה בה גדל, עיר פועלים כבדי משקל ועקרות בית שמאסו בבעליהן הבוגדים והשיכורים אך לא ידעו איך לצאת מזה, במועדון שלא מזכיר את המועדון בו גדל, הוא מרשה לעצמו לזלזל ביריבים שלו, לא צחק או חייך מול פניהם, אבל בפנים הזלזול עשה שמות.
שלושה מתחרים ראשונים היו עלובים אפילו לרמה של יריביו הרגילים. הם שיחקו פזיז ומהיר, באגרסיביות , כדורים שיכלו ליפול לחור עפו לצד השני של השולחן רק בגלל מכות חזקות מדי שנתנו. הוא, לעומת זאת , שיחק מדויק בכל מכה הצליח להכניס את הכדור או לפחות לקרב אותו לחור.
מומחים יסבירו שביליארד זה משחק של גיאומטריה ופיזיקה. זווית וכוח. אתה פוגע בכדור אחד על מנת שהוא יפגע בכדור אחר, אתה שולח את הכדור אל קיר השולחן כדי שיחזור ויכניס את הכדור אל החור שמאחוריו. יואן ידע את הזוויות המדויקות שכל מכה דרשה, את האורך המדויק בו יצטרך לשחרר את המקל ומהי רמת הכוח הנכונה בה יצטרך להכות בכדור. הוא כבר ראה את כל המצבים האפשריים במשחק, נדמה שכבר הכה מכול מקום אפשרי בשולחן. היה מביט בכדורים כמו היו חיילים, במקל כמו מפקד בשטח והוא המפקד העליון שיושב בבור. מורה למפקדם לומר להם לאן כול חייל צריך ללכת או יותר נכון ליפול.
היריבים לא עמדו בזה, הראשונים לא הצליחו להכניס אפילו כדור אחד, הוא לחץ את ידיהם כמו נותן להם את הכבוד המועט שמגיע להם על המשחק, ולקח מהם את הכסף, 90 דולר ביחד. האחראי הזמין את אחד מיושבי הפאב לבוא לשחק, בחור מעונב שישב עם אשתו הצעירה על הבאר, "תראי איך אני קורע אותו מותק", אמר לה בקול, יואן הביט בו והזלזול שהיה לו ליריבים הקודמים שלו היה כאפס לעומת מה שהרגיש כלפי הבחור הזה. קבעו הימור של שלושים דולר, הוא לא אהב אותו, השפה שלהם היתה שונה, תנועות הגוף היו שונות, הדרך בה החזיקו את המוט לא היתה דומה, אבל יותר מכול הרגיזה אותו היהירות וההתנשאות שלו. מה הוא עושה כאן לעזאזל שאל את עצמו, המקום הזה לא מתאים לאנשים כמוהו, יש להם בתי הקפה וכול שאר הפלקטים אליהם היו רגילים לצאת, מה הוא עושה כאן. ידע שמחר בבוקר במשרד שלו הוא יספר באיזה חור היה אמש, ולעולם הוא לא יודה בפני חבריו שהוא נהנה כאן יותר מאשר במסעדות פאר אליהן היה רגיל ללכת. לראשונה הוא באמת רצה לנצח הערב, לא לנצח , להשפיל.
במחווה של כבוד יואן נתן לבחור להתחיל, מכה חזקה הוא רשם במוחו, אבל זה לא עזר לו, כול הכדורים התפזרו על השולחן ואף אחד מהם לא נכנס. יואן החליט ללכת על החלקים, ראשית הלך על הצהוב שעמד ליד החור המרכזי בצידו הימני של השולחן, מכה פשוטה והוא נכנס, במכה השנייה הלך על הכדור האדום למרות שיותר קל היה לו ללכת על הכדור הירוק, מכה חזקה מצד אל צד וגם האדום נכנס, משם עבר אל הירוק, מכה בצדו הימני של הכדור הלבן וגם הוא נכנס. יואן הלך סביב השולחן עובר מול פניו של הבחור המשתאה, שהתאמץ לא להשפיל את מבטו, הביט בו בחוסר כבוד מופגן, חידד את המקל, ומכה חלשה על קו הרוחב הכניסה את הכדור הכחול לחור. אלו שישבו קודם על הבאר הצטופפו כדי לצפות בתבוסה של הבחור, והוא לא ידע את עצמו מרוב בושה. יד אחת שיחקה בפנים הכיס, יד שנייה נשענת על המקל כמו היה קיר, עיניו הביטו ביואן וירדו מדי פעם לרצפה ולא חשו דבר.
עוד כדור נכנס, ועוד אחד, עכשיו נשאר ליואן רק הכדור השחור, מכה מסובבת שלחה אותו מצד אחד לצד המרוחק של השולחן ומשם ישר אל החור הימני שממול. הבחור הוציא שלושים דולר מהכיס והגיש אותם ליואן, יואן לקח את השלושים דולר שקיבל ושם אותם בכיס העניבה של הבחור "כשתלמד לשחק תחזור לכאן" אמר לו והסתובב בלי ללחוץ את ידו. מבחינתו ההשפלה היתה מוחצת כמו שרצה, הוא לא נתן לו שום סיכוי להינצל.
יואן חיכה שהאחראי יסדר את הכדור והיריב הבא יצוץ, איש לא ניגש לשולחן לשחק ויואן עמד שם לבד, ממתין. "מי מעוניין לשחק" צעק האחראי משולחן הביליארד, איש לא ענה, כול אלה שהצטופפו קודם על מנת לצפות במשחק חזרו לשבת במקומותיהם, אלה שעוד עמדו עשו עם הראש תנועת לא נחרצת, "אני" נשמע לפתע קול, ראשים הסתובבו לראות במי מדובר. אישה צעירה, עם שיער שחור גולש על הגב, עיניים ירוקות לבושה גינס שחור וחולצת טריקו כחולה, שהבליטה את החזה שלה, החלה לעשות דרכה אל השולחן. הקהל הביט בה מי צחק , מי המום ומי שורק בגסות אופיינית למקום ואולי לכל מקום. יואן הוריד את עיניו , הביט על רגליה והעביר את מבטו על כול גופה. כמו בחן אותה, הוא לא נהג לצאת עם נשים, לא נהג לשכב איתן לילה ואז לזרוק אותן, הסתפק בידידות שהן העניקו לו והן הסתפקו בשלו.
"נעים מאוד, רוצה להתחיל" שאל תוך כדי שלחץ את ידה, "אני אתן לך את העונג" אמרה וחייכה אליו, היא לא אחת מאלה הוא הרגיש, היא לא מתנשאת כמו הבחור שהיה כאן לפניה, ולא עלובה כמו כול אלה שבאים לשחק מולו וחוזרים למקומם אחרי חמש דקות בהן הם נאלצים לצפות בו משפיל אותם. הוא לא ידע אם החוצפה שלה באה מתוך רשעות או חביבות, אבל הוא אהב את זה.
פילוסופים יטענו בוודאי שביליארד כסוג של אוננות. גבר המנסה להכניס את הכדור לחור השולחן כפי שהוא מדמיין את עצמו מכניס את איברו אל גוף האישה, ואישה מדמיינת את הכדור לגבר אשר נכנס לתוכה. בעייני יואן אלו היו שטויות, למרות שבמהלך השנים ראה שחקנים שתואמים את התיאוריה הזאת ואפילו ביקשו לרשום אותה על שמם.
האישה חידדה את המקל, "אז מה ההימור?" שאלה כשחיוכה אינו יורד מפנייה, "כרצונך" ענה לה, מבחינתו המשחק יכול להיות גם על כלום, הוא אהב את החוצפה שלה ונתן לה כבוד עליה מבחינתו ההימור הוא אקסטרה לא מטרה. "למה שלא נשחק על חמש מאות דולר" אמרה בלי שמץ של יהירות בטון קולה. אנשים מסביב היו המומים, לחש קל עבר בקהל "היא מטורפת", היא שמעה אותו אבל תווי פניה לא השתנו. נראה שלא הבינה את ההגזמה שבהצעה.
יואן הביט בה, הוא לא חשב שהיא מטורפת, ידע שבדרך כלל אם אנשים מהמרים על סכומים גבוהים, הם כנראה הפסידו כול הערב וחייבים לקחת את הסיכון כדי להחזיר לעצמם את הכסף. הם היו העלובים והאומללים שבשחקנים. היא השתייכה לסוג השני של המהמרים בסכומים גבוהים, אלה שאין להם מה להפסיד, ומי שנענה להימור שלהם כן יש לו מה להפסיד. אלו מהמרים באמונה משיחית שהם ינצחו. הימור גבוה אצל שחקנים כאלה נובע בדרך כלל נובע מעודף ביטחון. מעטים המקרים שעודף הביטחון כזה הוא רק כיסוי לטיפשות. לעצמו אמר שאצלה זה אמיתי ולא כיסוי לשום דבר.
הוא נענה להימור.
"אם את מנצחת אני אזמין אותך למשקה, בונוס" הוסיף בחביבות, היא חייכה אליו חיוך חמוץ שלא ישכח לרגע עם מי הוא מדבר, זה הזכיר לו נשים בסרטים , נשים חזקות, "תכין את הארנק, את הבונוס אני משאירה לך", החזיר לה חיוך , עדיין חביב, והביט בקהל שצחק כמו זרם מים אחיד, גיחוך של מבוכה עלה מכל המצב.
הוא היכה ראשון, הכדורים התפזרו על השולחן , כדור ירוק הצליח להיכנס בחור השמאלי התחתון, יואן נע מסביב לשולחן, היא הביטה בתנועותיו, כמו לומדת אותם והוא עשה את עצמו כאילו לא שם לב אליה, נשען על השולחן ושלח את המקל אל הכדור הלבן, אבל פספס את הכדור הצהוב. היא לא הביטה בו , בכוונה נשענה על השולחן קומתה הגבוהה איפשרה לה להשעין את עצמה בלי בעיה על השולחן, היא שלחה את הכדור הלבן אל הכדור האדום-לבן, ישר אל תוך החור, מבטים של פליאה נצפו בקהל, יואן הביט בה, התרשם מהאופן בו היא עמדה ומהריכוז שלה, נעה סביב השולחן, שולחת את הכדור הירוק-לבן לחור, גם הוא נכנס, עכשיו זה היה תורו להשפיל את עיניו. עצם אותן. אם להפסיד אז לפחות למישהי על רמה ולא לאיזה עורך דין מטומטם או שיכור עלוב, זה לא יביך אותו, הוא יהיה שמח שהיא ניצחה אותו ולא הם.
האישה המסתורית המשיכה לנוע סביב השולחן בשתיקה, נעמדה רגע בצדו האחד של השולחן אך כשראתה שמצדו השני המכה תהיה נוחה יותר, עברה אל הצד השני זו היתה החלטה גרועה, המכה בכדור הצהוב-לבן היתה חלשה ולא היה חסר הרבה שהיא תכניס כדור שלו לחור. יואן לגם מן המשקה והיא פינתה לו את הדרך, הוא בחן את השטח, יכל לעשות בכוונה אבל זכר איך הוא שנא שאחרים היו נותנים לו כשהיה צעיר רק בשביל שירגיש טוב, ידע שהיא תעדיף להפסיד הפסד צורב מאשר לנצח בעזרתו. המשיך לבחון את השטח היטב, שלח כדור חום אל החור בעזרת הקיר שממול, עכשיו הם היו בשוויון.
מכה חזקה והכדור הצהוב נכנס לחור העליון מצד ימין. נע סביב השולחן, שוב נמנע מלהביט בה או בקהל שההתרגשות מהנעשה קודם עברה לו ועכשיו כבר החל מקבל את ניצחונו הצפוי של יואן. שוב לגם מן המשקה שלו, נהג לשתות רק בירה מקומית ותמיד שליש בקבוק בכל משחק, לא אהב את אלה ששותים בלי הכרה ומגיעים לאמצע הערב כשהם שיכורים לגמרי. מכה חזקה מדי בכדור הלבן כמעט שהכניסה אותו לחור, היא חייכה אליו ובזמן שלקחה את המחדד זרקה לעברו "אתה מנסה לסיים את המשחק מהר מדי, תחשוב קצת לפני, לא מתאים לך אדון" הוא חייך חיוך של ילד כמעט, היא מנסה להוציא אותי מריכוז אמר לעצמו, רק מי שיודע לשחק יודע איך לעשות את זה כול השאר הם סתם כאלה שמזבלים את שכל.
בינתיים היא שלחה את הכחול-לבן פנימה עכשיו הם שוב היו בשוויון, שלחה את הכדור הלבן אל הקיר בחוזקה הוא הסתובב עד שפגע בכדור הסגול-לבן והכניס אותו לחור. היו כמה שמחאו לה כפיים בקהל אבל היא לא שמה לב , היא גם לא רצתה להביט בו ידעה איך הוא מרגיש. הוא ידע שזה נגמר והניח את המקל על הוו, נשאר לה רק הכדור השחור והוא עמד בין הכדור האדום לכדור החום, אומנם מכה חזקה בשחור תכניס את אחד משניהם פנימה, אבל הוא ידע שהיא תצליח לתת את המכה החלשה שהיא צריכה כדי להכניס רק את השחור.
"מה דעתך להגדיל את ההימור?" שאלה בזמן שקמה לחדד את המקל, בקהל אנשים הביטו אחד בשני מופתעים ובעיקר בה, "את לא חושבת שההימור גבוה מספיק?" שאל אותה בציניות עצובה, "מה קרה אדון , אתה מפחד?" היא חייכה אליו חיוך שהיה עלול למשוך עליה צעקות מצד גברים מזן מסוים יואן לא היה אחד כזה, הוא הבין שזה המשחק שלה. "בואי נשאיר את ההימור כמו שהוא, או קיי?" היא שלחה מכה שפגעה אומנם בשחור אבל לא הכניסה אותו לחור, הוא לקח חזרה את המקל, ושלח מכה בכדור האדום, הוא נכנס, כעת נשאר לו רק החום ואז המשחק יהיה על השחור, מכה חזקה שלחה את החום מצד אחד לצד שני, למזלו הוא נשאר על השולחן ולא עף ממנו בצורה מביכה.
הוא החזיר את המקל אל הוו, ידע שהמכה הבאה תהיה מכת הניצחון שלה, ואכן מכה פשוטה וקלה הכניסה את הכדור השחור פנימה, הקהל צרח כאילו זה היה הם שניצחו. יואן לחץ את ידה והוציא 500 דולר מכיסו "יש לך מזל שלא התפתית" אמרה ולקחה את הכסף, "מגיע לך, שיחקת נהדר". הוא שילם לאחראי חמישים דולר על המשחק, והלך לבר להזמין לשניהם בירה. "שחקנית טובה אבל זו פעם ראשונה שאני רואה אותה כאן" אמר לו הברמן , גם יואן לא ראה אותה קודם לכן. לקח את שני המשקאות וחזר אל המקום בו עמדו קודם לכן, הקהל כבר התיישב חזרה במקומו, אנשים שוחחו ביניהם וניתחו בהתלהבות את המשחק שזה עתה הסתיים והם זכו להיות עדים לו.
הוא לא מצא אותה, הסתכל סביב והבין, היא הלכה עם חמש מאות דולר בכיס והוא נשאר עם שני משקאות ביד.
