בלילות הגשומים של דבלין
איש על ספסל
בלילות הגשומים של דבלין
עמדנו מתחת לחלונות
הקשבנו לקולות שבאו מהבתים
חיפשנו כוכבים שנפלו לנהר
ועדיין לא מצאו לעצמם מקום בנשמה
את עישנת כבד, ואני שתקתי
בלילות הגשומים של דבלין
מתחת למנהרות, מתחת לגשרים
איפה שאת ואני נפגשנו מזמן
לא היה מקום
לעוד סיבוב של חרטות
ראינו אנשים חוצים את הרחובות שיכורים
בלילות הגשומים של דבלין
הצעתי לך
לרצוח את הרצונות
לפני שהמשאלות יתגשמו
לא יהיה לנו עוד מקום בשבילם
הצעתי לך
בואי נאהב לפני הגשר האחרון
בלילות הגשומים של דבלין
לא הצלחנו להחזיק את עצמנו, בלי שנרגיש אשמים
ילדים שיחקו בשלוליות,
ואנחנו נבלענו בתוך הכוכים
חיפשנו משמעויות
לאלף זיכרונות שצצו, ונשרו מאיתנו כלעומת באו
בלילות הגשומים של דבלין
הקשבנו למנגינה
היא ליוותה אותנו, עד הדלת
ושם שקעה בתוך עצמה
אין סופים טובים בדבלין
אבל יש בהם מתיקות מסוימת
ואני הצעתי לך
לוותר על אלוהים כאן ועכשיו
את הבטת בנשים הנכנסות כלהקה אל הבתים
צוחקות ומדברות בקולי קולות
לא רצית להיות אחת מהן
אבל היה בך פחד, שזה הרבה יותר מזה
בלילות הגשומים של דבלין
עמדנו מתחת לחלונות
האזנו לאנשים שחלמו חלומות גדולים
צחקו, ונזכרו שמחר זה שוב מתחיל מחדש
יש רגע אחד של שמחה
אף פעם לא ברור, מאין הגיע
אני מנסה להיזכר, מתי את באת
מאין הגענו לכאן
עמדנו מתחת לגשר, הבטנו בנהר
כוכבים שנפלו, המשיכו במורד
לא רדפנו אחריהם
לא היינו עיוורים
בלילות הגשומים של דבלין
נותרנו שנינו, מותשים
חיבקתי אותך חזק
ידעתי, מרוב הבטחות, לא נותר לי דבר להשאיר
סיגריות ועוד כוסית אחת , הכול נסגר
שוטטנו לבד ברחובות
מן הקירות, נשרו הכרזות
בפינת הרחוב, פנסים חלשים
בלילות הגשומים של דבלין
היינו חשופים למגע,
עד שהחטאנו את הצורך
טעינו במטרה
הצעתי
שנחכה כשיעלה הבוקר,
להביט איך הכול מתעורר
ישבנו על הספסל מול השלוליות
כמובן, התחלנו את הספירה מחדש
דבלין נכתב בשנת 2004, לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי ביקור בעיר, אבל מה זה משנה?
עוצמים את העיניים ומדמיינים את דבלין, היא תמיד שם, ואנחנו תמיד יכולים להגיע אליה.
