בעיר המוסכים
הארטדלנד
מה עוטף אותך
השמש מתנפצת על הזכוכית
בעיר המוסכים
אין אנשים, יש רק עובדים
ואוטובוס אחד חוצה אותה
את נשארת במיטה
אני עומד על אי תנועה
מתכופף לרגע ורואה
איך כל התנועה ממשיכה
את מביטה על התקרה
רוצה שהיא תקרוס
אבל היא כאן כבר כמה שנים
היא לא תיתן לך ליהנות מהספק
בעיר המוסכים שום דבר לא קורה
בבקרים נראה שהכל מת
והלילות לא היו קיימים מעולם
אני למדתי על בשרי
את הכאב של הזמן
על השולחן השארתי לך מכתב
אם תקראי בו
העצב יהפוך ממשי
והצלקת תהפוך אנושית
בעיר המוסכים
אי אפשר לקרוא מה שכתוב על הקירות
אני הולך בשקט
מפחד להקשיב לקולות הילדים
הם יוצאים מהחורים
ונעמדים מולי
בסוף גם אני אתמוטט
והם יצטרכו לאסוף את השברים
להגיש לך אותם על בד בצבע תכלת
בעיר המוסכים
הכל כאילו חי אבל בעצם הכל כאן מת
הוא מספר על העיר שנבלה ועל ההיא שלא מעוניינת להתעורר. אולי הן אותו דבר.
השיר נכתב בינואר 2014
