בפאב מול הים
סירה בים
זוכר ים בלי אוניות
ואותי יושב על החוף, ילדים רצים בלי הפסקה
עוצרים ומדברי איתי, לא הבנתי שום מילה
הם ניסו למכור לי מציאות, לא היה לי זמן או כסף
המשכנו עד שהם נעלמו
אחר כך בפאב מול הים
בקבוקים מפוזרים, בדלים ושטרות
מסביב לשולחן, פנים היו מצטרפות אלי
מתוך הזיכרון מנסה להיתלות בשמות
זה לא געגוע, זה רק חולף, בא והולך
עיניים גדולות, עצב איטי
חלפו כבר כמעט 20
עכשיו הכל טמון עמוק במגירות
לפני שנפרדנו החלפנו תמונות, ספרנו מיילים
לא היה לנו כרטיס אבל ידענו איפה אנחנו רוצים לעצור
אז איפה הם כולם עכשיו, מנסה להיזכר איך קוראים להם
אולי אצליח להגיע וניפגש
אולי יש להם ילדים, בטח הם כבר קמו מהתעלות
איש לא סיפר לי מה קרה
כנראה שכולנו יצאנו מאותה יציאה
לא היינו הלומי קרב, לא צ'קים בלי כיסוי
שם בפאב מול הים
זוכר שיחות ארוכות, געגועים ומחשבות
כל אחד רצה להרשים
לקחת יותר ממה שצריך
אז איפה הם עכשיו, איפה כולם
חוף ים מלא בילדים
סוחרים מגיעים מכפרים רחוקים
בפאב מול הים, כל הכיסאות תפוסים
יום אחד אחזור, אזמין בקבוק, אולי גם הם יחזרו פתאום
לפני עשרים שנה כמעט טסתי למזרח, ביליתי שם שבועיים על החוף, פגשתי אנשים מכל העולם, מדי פעם אני נזכר בהם ותוהה, איפה הם, איפה הם כולם.
השיר נכתב בספטמבר 2016
