דרך חיי הקצרים
עיתונים ישנים
אחרי עשרים שנה , לא סופר יותר את הזמן
מביט על ספסלים , על פינות חבויות
לא מצאתי אותנו, לא היו שם ילדים אחרים
אני לא ממהר לחזור עכשיו
חוצה את השביל בהליכה איטית
אולי אבחין באבן שלא מונחת במקום
כתובת לא ידועה על הקיר
דרך ימיי חיי הקצרים, לוקח מה שאפשר
אחרי עשרים שנה, לא סופר יותר את הזמן
חוזר אל בית נעוריי, חדרי, מיטתי
מה מצפה למצוא שם,
אלה בסך הכל ימיי חיי הקצרים
קירות לבנים
לא זוכר את התמונות
אנשים השתנו, קולות דומים
אותם הרגלים באותן שעות
מביט מהצד, הסנטימנטליות מתה
השארתי לעצמי שאריות ממנה לימים זקנים
קופץ עכשיו מכל זיכרון חולף
כמו בימים הטובים, כששודדים קפצו מרכבות דוהרות
ואין על הזיכרונות דם
רק תחבושות מתפוררות
זוכר את הקולות, הם לא משתנים
לא מגיעים אלי מצער או תבוסה
בתחנת היציאה
שוכח את הספסלים
לא יושבים שם יותר ילדים
גם אנחנו עזבנו מזמן
מביט מהצד, הסנטימנטליות מתה
השארתי לעצמי שאריות ממנה לימים זקנים
אני קופץ עכשיו מכל זיכרון חולף
כמו שודדים שקפצו מרכבות דוהרות בימים הטובים
צהריים בעיר הולדתי, מסע בין הגינה של ילדותי לחדר נעוריי, לא טיול סנטימנטלי אלה בסך הכל ימיי חיי הקצרים.
השיר נכתב בספטמבר 2013.
