הווה ממושכן
שקט
ואז נכנס הרופא הצעיר אל החדר
לא ידענו תשובות, לא ידענו שאלות
שום דבר לא כתוב בשום מקום
לא עתיד, לא עבר, ההווה ממושכן
הוא הביט לנו בעיניים, וחזר על דברים
ששמענו כבר מאחרים שחזרו על עצמם
ניסינו להשחיל מילה
הדברים יצאו ונכנסו, שום דבר לא נשאר
דמיינתי אותנו על כביש פתוח
מכונית דוהרת, אבק ברוח
אבל אנחנו היינו בחדר קטן עם חלון שלא נפתח
זמן שמתקתק לאחור וכוס קפה דלוח
ואז הוא הלך
השאיר אותנו עם כל השאלות
התשובות מוגנות, אי אפשר לקחת אותן לשום מקום
הכל בסך הכל כתוב באוויר
סימנים על הידיים
צלקות בפנים
אי אפשר שלא לראות
לא יכול להסתיר
הרופא הצעיר בטח חזר הביתה אל חיק המשפחה
נשכבנו על המיטה הצרה, הבטנו בתקרה
כאן אין מלאכים ואין כוכבים
אורות העיר רחוקים מדי בשביל להאיר
אנחנו עוד מעט נירדם עם חלומות חדשים
הוא יחזור בבוקר עם אותם דברים ששמענו
מאחרים שחזרו על עצמם לפניו
לא עתיד, לא עבר, הווה ממושכן
לפני ארבע שנים בערך, כתבתי את השיר "הרופא הצעיר", בכל פעם יש רופא צעיר בתמונה ואותנו.
נכתב באפריל 2018
