היא לא תבוא
שלט עליו כתוב "מוקשים הזהר"
הוא ישב בכיסא פנוי ליד הבר, שיחק עם המצת שלו, מחליק את ידו וניצוץ אש הופיעה לפרקים. הבין שהגז במצת נגמר אז הניח אותה על הבר, בידו השנייה אסף את בקבוק הבירה הקרה ולגם ממנה. יום חם היה, וזה היה גם לילה חם ולח, לא חשב על זה אבל אם היה בודק היה מגלה הלילה יש 26 מעלות.
לידו היה כיסא פנוי. האחרון שנותר ליד הבר.
דאג שאיש לא ישב שם. שמר את הכיסא בשבילה, למרות שהוא ידע שהיא לא תופיע. הוא לא ידע את זה בגלל שהיא אמרה לו שלא תבוא ממנה, הוא גם לא שמע אותה אומרת את זה למישהו או מישהי, גם הברמן לא אמר לו שהיא לא תבוא. הוא ידע את זה מהרהורי ליבו, נבואה שאמורה להגשים את עצמה, והוא לא יכול היה לעשות דבר בעניין.
הכיר אותה אתמול , לפני 25 שעות, התיישב לשתות בירה באותו פאב על אותו כיסא ליד הבר, הדליק לעצמו סיגריה ברגע שהיא הופיעה. היא התיישבה לידו במקרה, מתוך נימוס שאל אותה אם הסיגריה מפריעה לה, היא חייכה אליו חיוך מלא שיניים וסומק בלחיים, וענתה כאילו היא שחקנית בסרט, "זה יפריע לי אם אין לך סיגריה לתת לי", הוא חייך , אהב את החוצפה שלה, כבר הכיר נשים שהיו אומרות לו שזה מפריע להן ואז היו מדליקות סיגריה בעצמן, והכי גרועות היו אלו שביקשו ממנו לעבור למושב אחר למרות שבא לפניהן, והמקום היה אזור מותר לעישון. אז הצית לה סיגריה, במצת שכעבור יום תחדל להדליק אש.
היא הזמינה בירה דומה לשלו, ואז החלו לשוחח, תחילה על סיגריות, איך הכירו את הפאב , הוא התגאה בפניה שהיה מראשוני הלקוחות, שראה שצחוקה אמיתי ולא צחוק טלוויזיה, החל לספר לה על עצמו, על עבודתו בחברת היי-טק מצליחה, על רצונות לעלות בדרגה, היא צחקה שסיפר לה איך מחר הוא מתכוון להיכנס למשרד של הבוס שלו ולדרוש קידום ואם לא יאיים בפניו שיספר לאשתו על הזיון שתפס עם המזכירה החדשה שלו. היא סיפרה על עבודתה כחוקרת בחברת שיווק, על חייה כרווקה אחרי שחבר שלה בגד בה עם אותה מזכירה, צחקו שאולי מדובר באותה במזכירה, הוא בתמורה סיפר לה על חברתו לשעבר שזרקה אותו עבור החבר הכי טוב שלו ואז שניהם שתו לחיי הרווקות הנוראים.
הוא לא חשב על המשך הלילה, הבירות הלכו מהבר אליהם בקצב של בירה כול חצי שעה, אז לא יכול היה לחשוב מה יהיה בהמשך הלילה, הוא היה מוכן ללכת לכול מקום שהיא תוביל אותו, "לעזאזל", חשב לעצמו, "פעם אחת שהן יובילו, פעם אחת שהן יחליטו, שהן יגלו הכול ולא ההיפך, אולי ככה יצא מכול זה משהו".
עם כול לגימה צחוקם געה יותר ויותר, מדברים ולא שמים לב שידיהם נוגעות זו בזו, מלטפות אחת את השנייה, אצבע באצבע, ומדי פעם אצבע הסיטה שערה כמו מזמינה אותה למשחק, פעם הניח את ידו על רגלה, כמו לבדוק את תגובתה, אבל רק הבירה הגיבה וצחוקה נשמע כול כך יפה כשהיא צחקה אותו. לא שמו לב שאחרים יכולים לשמוע את הצחוק המתגלגל שלהם ואולי גם נבהלים ממנו.
הבר נסגר קצת אחרי חצות.
החלו צועדים ברחוב, עוברי אורח הביטו בהם כמו שנהוג להביט בשיכורים, גם אם הם בני שלושים ומאושרים, צחוקם העיר כול כלב ישן, בלי לשים לב עשו דרכם לתחנת המוניות הקרובה, הוא לא יוכל היה לחשוב לאן זה יוביל.
לקחו מונית ביחד אל ביתה, יצאו ממנה בלי לומר דבר לנהג, בלי לומר דבר אחת לשני, רק ידו על כתפייה, ידה על מותניו. ליווה אותה עד הדלת כדי לקבל הזמנה לעלות לשתות קפה, ועלה אחריה בגרם המדרגות החום אל הקומה השנייה.
הדירה בה התגוררה היתה קטנה מכדי להכיל זוג כמוהם אך להם זה היה מספיק, עוד לפני שנטרקה הדלת, והארנק שנזרק אל הספה נפל, היא תפסה את ראשו והחלה מנשקת אותו, תחילה בפה , אחר כך בעורף, הובילה אותו לחדרה הקטן, החתול ששכב על המיטה וקפץ ברגע שנכנסו הקפיץ אותו , זה הצחיק אותה.
נשכבו על המיטה היא כבר היתה עירומה לגמרי, הוא היה בדרך, כאילו היו ככה כל הערב. שכבה מעליו, מבטו רץ מפניה אל שדיה, נקודת חן בשדה הימני, מלטף אותו בעדינות, לא לאבד שנייה , לא לשכוח מגע, היא לא אומרת דבר, לא צוחקת, לא גונחת בקול שכל השכונה תשמע. ליטפה את שערו, פניו, כתפיו, במשך שעה התעלסו, הוא מעל היא מתחת, היא מעל הוא מתחת, נדמה שלא עשו את זה שנים, וכעת פרץ בהם הכול.
היא לא חשבה על המחר, הוא לא חשב על הבוקר.
הוא לא שאל דבר כשהיא גמרה בפעם האחרונה וירדה ממנו רק בשביל להירדם עליו, נדמה שהכול היה ברור לה, ובקרוב יהיה ברור גם לו.
אור השמש נכנס דרך תריסי החלון הפתוחים, והעיר אותו מוקדם מהצפוי, ידיו נפרשו על המיטה, ידע כבר שהיא לא שם. על השידה שליד המיטה מצא פתקה משורבטת בעט כחולה, כתבה לו שהיה נעים מאוד ושהוא יכול לטרוק את הדלת כשהוא יוצא, למטה הוסיפה בקטנה שהם יהיו בקשר בערב, ושיהיה לו יום טוב. הוא התקלח , הכין לעצמו קפה , קרא עיתון, הרגיש כמו בבית שלו גם כשידע שבכול רגע היא עלולה להיכנס ולחשוב שהוא מרגיש כאן יותר מדי טוב. אחרי שעה התלבש ויצא, טרק את הדלת כמו שביקשה.
במשך היום חשב רק על הערב, ידע כבר מה ילבש, מה יזמין, איפה ישב ואפילו מתי ייכנס לפאב. אבל הוא ידע שלא תבוא, לא העסיק את עצמו בשאלות האם ולאן זה יתפתח, הוא פשוט ידע.
בערב התיישב בכיסא ליד הבר, בדיוק אותו כיסא בו ישב אתמול , שיחק עם המצת עד שנגמר בה הגז ולא הופיע ממנה יותר אש. הזמין בקבוק בירה, שמר את הכיסא שלידו פנוי כל העת.
זה לא היה במילים שאמרה, לא בפתקה שכתבה , לא משהו שהברמן סיפר לו, זה היה מהרהורי ליבו.
הוא ידע שהיא לא תבוא.
