זרות
דוקטור מרטנס
אחרי שנים
כמו במקרה
באמצע רחוב
הפנים המוכרות
הריח ששוב חוזר
זה הזיכרון, זה הגעגוע
למשהו שמת
והשאיר אחריו
שאריות שמפחדות להניח לנו
ולכל אחד יש סיפור
לכל אחד, יש חלום שלא הגשים
האכזבה שבעיניים
העצב שבקול
הכל נעלם
במקריות של המציאות
כוס קפה ושתיקה
ואינספור שאלות
שמבקשות לעלות על השולחן
כדי לרדת ממנו בקפיצה
יש פחד, יש כעס
דבר משלים דבר
כל אחד עושה את הבחירה שלו
כל אחד, הלך אל מקומו
בלי לדעת
על מה הוא ויתר, את מה הוא לקח
לעיתים זה מובן, לעיתים זה נשכח
ואז כמו במקרה
מתגלה המציאות
מבעד לזיכרון, מבעד לגעגוע
הפנים הן לא אותן פנים
הקול קצת שונה
מה שהגשמנו, מה שלא היה לנו מעולם
פתאום מה שהיה, לא זכרנו אותו
כמו שהוא
בבית קפה קטן, באמצע העיר
מה שהיה הופך למשהו ישן
אי אפשר לקחת
אי אפשר להבין
מה רצינו אז,
על מה אנחנו חשבנו לוותר היום
כל אחד נוסע אל חייו
הזיכרון משתנה,
הגעגוע הוא תמיד למה שהיה
לעולם לא למה שיש
הפנים מזדקנות
הקול משתנה
גם אנחנו הופכים,
למשהו בלתי ניתן להבנה
כל אחד עושה את הבחירה שלו
כל אחד נוסע אל חייו, ומגיע אל מקומו
זו זרות
מתוך זיכרון, מתוך געגוע
השיר נכתב בשנת 2008 לקראת גיל שלושים.
על הבחירות שעשינו בחיים משתלטות עלינו והופכות אותנו זרים למי שפעם הכירו אותנו.
זה שיר על זיכרון וגעגוע, אכזבה וכישלון, בחירות ושאריות.
נכתב בשנת 2008, פורסם לראשונה ביולי 2013
