חוף אל חוף
ניו יורק בפנורמית
מהמקום הקטן שלנו, על הספה מול המסך הצבעוני
יכולנו לדמיין את התמונה המלאה של החלומות שלנו
המציאות היתה רחוקה, לא היה לנו סיכוי לגעת, לא היה לנו סיכוי לשנות
מהמקום הקטן שלנו, ראינו הכל בגדול
גם אנחנו דמיינו את עצמנו, נוסעים מחוף אל חוף
רכב סגור, שלוש מזוודות, רדיו מנגן שירים ישנים
גיטרות מנסרות את מה שאנחנו מרגישים
מהמקום הקטן שלנו, זה נראה אמיתי
רצינו לשבת על החוף, להביט על בניינים גבוהים
אחר כך לגשת אל הדוכן של האיש שהגיע מארץ רחוקה
לאכול משהו קטן ולהמשיך בנסיעה
הכרנו את הדרך, הכרנו את השלטים, רק אנחנו היינו חסרים
רחוקים מהתנועה
כאן מהמקום הקטן שלנו, קצוות שאנחנו לא מסוגלים להכיל
זה המקום האבוד שלנו, אנחנו יכולים לנסוע אל מקומות רחוקים
החופש קורא לנו, תביטי, זה נכון אולי זה לא
גם אנחנו רוצים נסיעה מחוף אל חוף
משהו בוער בתוכנו
זה לא מה שאיבדנו בדרך, וזה לא מה שנתפוס במקרה
משהו רחוק מאיתנו, וקרוב אלינו בדמיון
בכניסה אל העיר, נתבונן על השלטים
נחפש ילדים משחקים, צבעים שלא דהו עם השנים
בסוף נפגוש בחיים, מה נעשה אזה?
אנחנו אוהבים ניאונים, אוהבים שעונים מצלצלים בכיכרות
כשנגיע אל החוף בצד השני, נביט אל ההרים
הכל ירגיש אמיתי, כמעט בלי רחמים
לא נספר לעצמנו
שמהמקום הקטן שלנו אנחנו לא זזים
השיר נכתב בעקבות כתבה על אנשים שעשו את זה, קמו מהספה ויצאו לטיול מחוף אל חוף.
השיר נכתב בינואר 2019.
